הנה מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף לט, שאסור לטלטל בהמה, חיה ועוף, ואף על פי כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו בו, ובעודם עליו, אסור לטלטלו.
והמקור כתב בטורי זהב סימן קטן כב, מהבית יוסף שזהו מתלמוד ערוך. והוסיף שהמהרשל בתשובה כתב שהתרנגולים שבביתו מותר בשבת לצוד אחריהם וליטלם, ומביא שם מהגמרא שמי שצד אותם פטור. ותמהתי על מה סמך להתיר טלטול המוקצה אף על פי שמותר לדעתו הצידה, היינו למקום שמשתמרים שם ירדוף אותם לשם, אבל הטלטול בידים בדבר המוקצה אין היתר, ואילולי נאמר שזהו טעות סופרים הוא מה שכתב וליטלם לא ידעתי לישבו, ועל כן אין לסמוך בהיתר טלטול בזה.
וטעם הדבר הביא במשנה ברורה סימן קטן קמו, שהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים שהרי אינם ראויים. ואפילו אם יכול להגיע להפסד על ידם, כגון שהעוף פורח על גבי הכלים ויכול לשברם, אף על פי כן אסור לתפוס אותם בידים, ואפילו אם הוא מורגל בבית מכבר ששוב אין בו משום חשש צידה, אף על פי כן ליטלם בידים אסור משום מוקצה, אלא יפריחנה מעליהם וכמבואר בסימן שלד במגן אברהם סימן קטן ג' שאיסור טלטול מוקצה הוא אפילו במקום הפסד.
ומה שמותר לכפות כלי אין בו משום חשש ביטול כלי מהיכנו על אותו זמן שהם עליו שהרי יכול להפריחם בכל שעה. אמנם אם היו עליו בין השמשות אסור אף על פי שירדו, כי מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא.
והנה בשולחן ערוך הרב שם סעיף עח, שאסור לטלטל בהמה או חיה או עוף מפני שאינן ראויים בשבת כשהם חיים, אך הוסיף, שאפילו עוף שראוי לצחק בו תינוק כשבוכה אסור לטלטלו, ואף על פי כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו שהכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל בשבת, ואף על פי שבעוד שהאפרוחים על הסל אסור לטלטל את הסל מפני האפרוחים שעליו אף על פי כן אין כאן ביטול כלי מהיכנו אפילו לפי שעה הואיל ובידו להפריח האפרוחים מהסל מיד שעלו או שירדו עליו או שלא יעמדו עליו אפילו רגע ולאחר שירדו מעליו מותר לטלטלו. ואם היו האפרוחים על הסל כל משך בין השמשות אסור לטלטלו כל היום כולו אף לאחר שירדו, שמתוך שהוקצה ונעשה בסיס לאיסור בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו.
ובספר קצות השולחן סימן קכא, ד, למד מדברי השולחן ערוך אדה"ז, שמותר לטלטל בעלי חיים המיוחדים לשחוק, ולא אסר את טלטול הבעל חיים לשחק בו תינוק אלא דוקא בבעל חי שאינו מיוחד לכך, אך אם מיועד לכך מותר.
אמנם בפסקי תשובות שם מביא שיש החולקים וסוברים שאין מועיל 'יחוד' לבעלי חיים, כיון שיש להם חיים ונשמה, וחשובים בפני עצמם, ולכן חמורים יותר מכלים וחפצים ועצים ואבנים ועפר שאפשר ליחדם למלאכת היתר, וגם כי הרי אסרו חכמים ההשתמשות בבעלי חיים, ולא חילקו חכמים בין בעלי החיים השונים.
ומציינים לתוספות מסכת שבת דף מה עמוד ב, הכא במאי עסקינן דאית ביה אפרוח מת – פירש הרב רבי יוסף דלא נקט אפרוח חי משום דחי חזי לשתק בו תינוק כשבוכה, ואין נראה שהרי בדין שכופים את הסל לפני האפרוחים משמע שאסור לטלטל, ועוד אם מחיים מותר, מדוע אמרנו בסמוך שמודה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורים, אלא ודאי בעלי חיים מוקצים הם כגרוגרות וצימוקים ומקצה אותם גם מכלבים, ואינם דומים לבשר תפל שמותר לרבי שמעון, ממה שהקשנו בפרק מפנין על רב הונא שמתיר, שהרי הוא תלמיד של רב, ורב סובר הרי כר' יהודה, אבל לר' שמעון משמע שמותר משום שאינו מקצה אותם מכלבים כמו בעלי חיים.
וכן כתב בהגהות רבי עקיבא איגר כאן סימן קטן יז, שנשמט לבעל הלכות קטנות דברי התוספות שמסיק לאסור. אם כי כאמור יתכן להבדיל בין בעלי חיים שיחדו אותם במפורש לכך, וכן באור זרוע בהמשך דבריו בסימן פב מביא בשם רבינו אשר לאסור ושם מדובר במפורש אפילו בעופות המצפצפים המיוחדים לכך.
העולה מן האמור, שלשיטת הספרדים יש להחמיר בזה, גם כאשר מדובר בבעלי חיים המיוחדים לשעשוע. אמנם לשיטת האשכנזים יש מקום להקל בזה על פי משמעות דברי השולחן ערוך אדה"ז, והמחמיר יחמיר לעצמו.
