הנה בתחילה יש לנו לדון בכללות הדין של טלטול בעלי חיים ביום טוב, מה מותר בזה ומה אסור. ומובאים הדברים בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף לט, ששם כותב המחבר – אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף; ואעפ"י כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים, כדי שיעלו וירדו בו, ובעודם עליו, אסור לטלטלו.
וביאר במשנה ברורה את הטעם שאסור לטלטל – דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו. ואפילו אם יכול להגיע להפסד על ידם כגון שהעוף פורח ע"ג הכלים ויכול לשברם אפ"ה אסור לתפסם בידים ואפילו אם הוא מורגל בבית מכבר דתו אין בו משום חשש צידה כמבואר בסימן שט"ז אפ"ה ליטלם בידים אסור משום מוקצה אלא יפריחנה מעליהם וכמבואר בסימן של"ד במ"א בסק"ג דאיסור טלטול מוקצה הוא אפילו במקום הפסד.
והסיבה שבכל זאת מותר לכפות – ואין בו משום חשש ביטול כלי מהיכנו על אותו זמן שהם עליו דהא יכול להפריחם בכל שעה.
אך כל זה באם הם לא עליו, אך בעודן עליו אסור לטלטלו, ומוסיף המ"ב, שאם היו עליו בה"ש אסור אף על פי שירדו דמיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא.
ומביאים הפוסקים שישנם דעות שהתירו לטלטל בהמות הנמצאים בבית, אך כבר תמהו עליהם – וכמו שמובאים הדברים בט"ז, על מה שכתב המחבר שאסור לטלטל בהמה חיה ועוף. בב"י הביא זה מתלמוד ערוך ורש"ל בתשובה סי' י' כ' התרנגולין שבביתו מותר בשבת לצוד אחריהם וליטלן ומביא שם ההיא דהצדן פטור ותמהתי על מה סמך להתיר טלטול המוקצה אף על גב דשרי לדעתי' הצידה היינו למקום שמשתמרין שם ירדוף אותם לשם אבל הטלטול בידים בדבר המוקצה אין היתר ואלולי נאמר דט"ס הוא מ"ש וליטלן לא ידעתי לישבו ועל כן אין לסמוך בהיתר טלטול בזה.
והובא גם במ"א, על מה שכתב המחבר שאסור לטלטלו. ואם היה עליו ב"ה אסור אף על פי שירדו [לבוש גמ']. ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן שח ס"ק סו: אסור. עיין מ"א. שבת מ"ג א' תוספות ד"ה בעודן עליו, שני דיבורים, ולא הוה מבטל כלי מהיכנו, דבידו להבריחם, ולא גמרו בידי אדם, דמכל מקום מוקצה הוא בין השמשות. ושם [בגמרא] נאמר "כל" בין השמשות, וכבר כתבנו במקום אחר [אשל אברהם סוף סימן רעט] אי בעינן דווקא "כל" בין השמשות או לאו. וכלי ניטל לצורך דבר שאין ניטל, ומכל מקום לצורך בעינן, ושלא לצורך כלל אף מלאכתו להיתר אסור, אם לא לצורך מחמה לצל, ועל צואה שלא יתלכלך הקטן, הא לאו הכי אסור.
ואנו אין לנו אלא המובא בשו"ע הרב, שמבאר גם כן את הדין בנוגע לאיסור הטלטול של בהמות או חיות, שכתב שאסור לטלטל בהמה או חיה או עוף מפני שאינן ראויים בשבת כשהם חיים ואפילו עוף שראוי לצחק בו תינוק כשבוכה אסור לטלטלו ואעפ"כ מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו שהכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל בשבת ואף על פי שבעוד שהאפרוחים על הסל אסור לטלטל את הסל מפני האפרוחים שעליו אעפ"כ אין כאן ביטול כלי מהיכנו אפילו לפי שעה הואיל ובידו להפריח האפרוחים מהסל מיד שעלו או שירדו עליו או שלא יעמדו עליו אפילו רגע ולאחר שירדו מעליו מותר לטלטלו ואם היו האפרוחים על הסל כל משך בין השמשות אסור לטלטלו כל היום כולו אף לאחר שירדו שמתוך שהוקצה ונעשה בסיס לאיסור בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו.
וכבר דנו גדולי הפוסקים בעניין זה – וכמו שהובא בשו"ת אגרות משה, ששאלו אותו על צפורים קטנים שמצפצפין וקטנים משחקין עמהם, האם דינו כמוקצה, דבתוס' שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה הכא התיר הר"ר יוסף לטלטל אפרוח חי, דחזי לשחק בו תינוק.
תשובה: כל בעלי חיים הו"ל מוקצה, אפי' באותן שהתינוקות משחקין בהן – אלא א"כ הם מיוחדים לשעשועים (פעטס).
ועל פי כל זה יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, שמן הראוי שמערב יו"ט יניח את הדגים באיזה חדר צדדי של בית הכנסת וינעל אותו מפני הילדים, ולא יטלטלו ביו"ט. אמנם אם אין הדבר מתאפשר טכנית, יכול לסמוך ולטלטל את האקווריום עם הדגים לצורך עשיית ה'תשליך', מאחר ונחשב כמיוחד לצורך דבר היתר.
