אבד העד בדיקה

אשה שבדקה עצמה ביום השביעי לבדיקת השבעה נקיים, וראתה עליו מראה שהיה ספק אצלה אם הוא דם, ולפני שהספיקה לשאול רב, אבד העד, מה דינה?

מאחר ומדובר בספק תורה, הרי שהולכים להחמיר וצריכה לספור מחדש שבעה נקיים, כאילו היה בוודאות מראה טמא על העד שסותר את כל השבעה.

מקורות

ראה בשו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה חלק ג סימן עו: הגיעני מכתבו בדבר שאלתו אודות התקנה ששני שלישי נדן מיחשב סילוק בשלימות אם מיחשב סילוק גם לענין זה שהצד השני יתחייב לקיים ההתקשרות או שאינו מיחשב סילוק רק לענין לפטרו לזה מהקנס והביא שבס' יהושיע ובחסד לאברהם נחלקו בזה וכ"ת כ' שבאם שידוע שירד הלה מנכסיו שאז הי' פטור הלה מהקנס והחרם מדינא כמבואר ביו"ד סי' רל"ב סט"ז א"כ שוב מועיל התקנה דיחשב זה סילוק ממש ומחויב השני לקיים ההתקשרות דאל"כ מה מועיל התקנה זה ת"ד והיטב אשר דיבר בזה. ואני כתבתי בזה דהנה בש"ע אהע"ז סי' ב' כ' דלא יתקוטט בשביל ממון ומה שהוא לוקח ממון מיקרי נושא אשה לשם ממון. ולענ"ד הדבר צ"ע דע"כ הוא מתחייב לתת מזונות וכל החיובים א"כ אינו נקרא נושא לשם ממון והלא מצינו בש"ס דכתובות בפשט לו את הרגל אדמון אומר כו' ועכ"פ לא נקרא נושא אשה לשם ממון וא"כ בכה"ג דנותנות לו נדן רק שחסר שליש שוב אין מעצור לד' להושיע וכל שאינו ריקן יוכל להיות הברכה בזה וא"כ כיון שעדיין מקפיד תו הוי נושא אשה לשם ממון והתקנה קיימת ומה שאמרו שני שלישים היא לענ"ד ע"ד מה שאמרו משלם דמי בשר בזול והיינו שני שלישים וע' בחו"מ סי' שמ"א סעיף ד' ובסמ"ע שם.


וע"ד שאלתו באשה שראתה כתם ונאבד הכתם ולא נודע אם הי' טהור הנה יפה כ' מעלתו שצריכה למנות ז' נקיים ול"ש בזה ספק דרבנן דרוב דמים מן המקור ויעוי' טו"ז יו"ד סי' ק"ץ סק"ב ואף שבספר מנחת יעקב והאחרונים מפקפקים בזה נלפענ"ד דהוי רוב ומצוי ובכה"ג בוודאי אזלינן בתרי' ויעוי' ש"ס נדה דף י"ז. וע"ד שאלתו אודות הבכור וכבר כ' מעלתו בזה ואנכי השבתי שהדין עם מעל' גם כעת השבתי לאיש אחד שהיא מלמד בבית בעה"ב דשם בעל הבכור הנ"ל והוא רצה לפקפק והשבתי לו שהדין אמת כאשר הורה כבודו ול"ש בזה לומר ספק דרבנן כי חשיב לי' חזקת איסור ובפרט שבכאן אינו ספק בכור ממש וראיתי פלפול מעלתו בזה והוטב בעיני:


וראה בספר דברי בניהו סימן לג אות ו: בספר תהלה לדוד חיו"ד סימן נט כתב שאם אבד עד הבדיקה נראה שטהורה וצריכה בדיקה אחרת ורק אם היא בדיקה המעכבת לא עלתה לה כגון ביום ראשון מהד נקיים או ביום שביעי שהבדיקה היא לעיכובא אם נאבד לה תבדוק שנית אלא א"כ תאמר כזה ראיתי ואבדתי כמבואר לעיל סימן קפח סעיף ב משא"כ בבדיקה שאינה מעכבת כגון תוך הד נקיים אינה צריכה לומר כן עוד כתב ואפשר לומר שכל זה באינה יודעת שהיה על העד דבר שצריך שאלה אבל אם יודעת שצריך שאלה כבר איתרע חזקתה ובעינן שתאמר כזה ראיתי ואבדתי אע"פ שאינה רוצה שתעלה לה הבדיקה ועדיין צ"ע ועיין בספר אבני שהם עמוד מ שהביאו וכתב ולמעשה יש לצדד להקל בזה לפי הענין כיון שהאשה בחזקת טהרה עומדת ואפילו בג ימים ראשונים ובפרט בנשי דידן שלרוב יראתן מאיסור נדה כל מראה ע"ג העד נראה להן כצריך שאלה והכל לפי ראות עיני המורה ע"ש וכ"כ בספר נטעי גבריאל ק מח אות י ם נאבד העד קודם שראתה ולא השגיחה כלל אם היה מראה טמא דינו כאילו לא בדקה כלל וכן הדין אם נאבד המוך דחוק טהורה וכתב והטעם כיון דהוי כאילו לא עשתה כלל דמותר בדיעבד ובאות יח ב נאבד כתם או הקינוח יש להקל כשמסופקת אי היה בו כשיעור או ספק במראה כ"כ כלאדם ל קיג אות כט ע"ש ובנאבד עד של ההפסק אם אמרה שהיה מראה טהור יש כלאדם ל קיא בבינת אדם סימן ה וכן בשו"ת צמח צדק יו"ד סימן שא כת החכמת להקל כ"כ בחכמת קלד וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן ריששאם ברור לה שלא היה נוטה לאדום יש להקל אף בבדיקה של הפסווראה עוד בנטעי גבריאל פרק עא אות ח שכתב באבד הכתם והיא מסופקת אם היה לו מראה טהור או לששהביא בזה מחלוקת האחרונים שדעת החכמת אדם כלל קיג אות כט להתיר וכ"כ בשו"ת תשורת שי תנינא סימן קלח ושו"ת דברי מלכיאל ח"ד סימן ס כיון שהוא דרבנן אזלינן לקולא וכן פסק בשבט הלוי סימן קצ סמ"ו ט השני סימן קצ סק"ג אמנם בספר מי נדה בקונטרס האחרון סימן קצ סמ"ו וכן דעת השואל ומשיב רביעאה ח"ג סימן עו וכן דעת טהרת ישראל סימן קצ סל"א אות קלג דאע"ג שהיא מדרבנן כיון שמראות טהורות לא שכיחא ורוב דם מן המקור הוא חישינן לה אף מדרבנן ולא אמרינן ספיקא דרבנן להקל רק היכא שהצדדין שקולין ולא כשצד אחד מצוי יותר.