טהרת המשפחה

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצו סעיף ו: כל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית, ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה  ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. הגה: ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים (ב"י); מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה (ב"י שכ"ד רוב הפוסקים וכן מהרא"י בפסקיו סימן ע"ז /ע"ח/ וב"ח).

ובסדרי טהרה סימן קצו ס"ק כא: בבגד פשתן לבן ישן. ז"ל הטור [עמוד קסד] ולא בבגד פשתן חדש אפילו שהוא נקי ולבן, מפני שהוא קשה, עכ"ל. וכן כתב בתורת הבית הקצר [בית ז שער ה כה, א] וזה לשונו, מתוך שהוא קשה מעט, שמא יעוותנה, עכ"ל. לפי זה אם אינה חוששת לכך מותרת לבדוק עצמה בבגד פשתן חדש לבן ונקי. ובבית יוסף [עמוד קסד ד"ה והרמב"ם] כתב בשם הגהות מיימוניות [איסורי ביאה ד אות י] שחקים דנקט לאפוקי קודם ליבון, וכן פירש רש"י בגמרא, ואם לא דקדקה בכך נראה שלא הפסידה, מדקאמר בגמרא [נדה יז, א] של בית מונבז היו מזכירים אותן לשבח על כך, אלמא לא חובה ולא עיכוב הוא, ע"כ:

ובס"ק כב: או בצמר גפן. משמע אבל לא בבגד מצמר גפן. ובלחם חמודות [דברי חמודות נדה פ"י אות לא] כתב שמצא נוסחא בהרא"ש סוף הלכות נדה שכתב או בבגד צמר גפן, מיהו בנוסחא שלפנינו כתוב כמו שכתב בשלחן ערוך כאן. וברא"ש פרק התינוקת [שם סימן ה] כתב שתכניס בגד לבן או צמר גפן וכו', ולא התנה שיהיה הבגד מפשתן וגם שיהיו ישנים דוקא. ולכתחילה אין לזוז מפסק השלחן ערוך, ובדיעבד אינו מעכב, כמו שכתבתי לעיל [ס"ק כא] בשם הגהות מיימוניות:

כתב בהגהות שערי דורא [הלכות נדה סימן ח ד"ה ואותן] ואותן נשים הבודקות באצבעות שלהן בלא בגד ובלא מוכין, לא דיין שהן טועות, אלא שהן נדות לכל דבריהן, כי בדיקתן אינה בדיקה, והרי הן בחזקת טמאות, עכ"ל:

ובשיעורי שבט הלוי סימן קצו סעיף ו אות ב: פשתן לאו דוקא אלא גם שאר מינים וכדמפרש ובנייר לבן ודק מהני בשעת הדחק אך לכתחילה נראה דאין לבדוק בו שבה"ל ח"ב ס"ק והכל לפי הענין דיש סוג נייר שהדם נופל ממנו ואינו ראוי לבדיקה ואין חילוק באיזה מין בד בודקת כל שאפשר לבדוק בו מצד המציאות ואף אס אינו מקבל טומאה ורק לענין כתם יש בו חילוק וכן בדים סינטטיים לבנים שפיר דמי, אך יש לבדוק כל מין לחוד אם ראוי לבדיקה ומקבל דם במציאות.

ובשו"ת מהרש"ם חלק א סימן קמו: מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין אשה שקשה לה לעשות בדיקת ז' נקיים בעד יבש כי כואב לה רק אם תלחלח העד מקודם במים נקל לה לבדוק יפה והעיר רו"מ דיש לחוש שמא ראתה טפת דם כחרדל ונימוק בלחלוחית המים וכהא דדם שנתבטל במים או כהא דט"ד כחרדל וחפהו שכבת זרע. והביא מהא דסימן קצ"ו דתרחץ ותלבש לבנים והו"ל להזהיר לקנח א"ע בפנים קודם בדיקה. והביא בשם הג' רש"ק ז"ל דבאשה שהרגישה פתיחת המקור אחר צאתה מהטבילה יש לתלות ההרגשה על ידי מי הטבילה שנכנסו בפנים. ואדרבא אם נחמיר עליה לבדוק בעד יבש יש לחוש שלא תבדוק יפה ע"י הכאב או שמא יעוותנה כמ"ש הרשב"א בטעמא דאין לבדוק בבגד פשתן חדש שמא יעוותנה עכת"ד.

והנה רואה אני דבריו טובים ונכוחים ואם באנו לחוש לזה יהיה אסור לבדוק אחר שהשתינה ועל פי רוב המקום לח מן השתן ברוב היום ויתלחלח העד בהכנסתו ובע"כ דאין לחוש לזה. אולם הוראת הג' רש"ק ז"ל צע"ג למעשה ובהרגישה פהמ"ק בודאי א"א להקל בזה כי אין המים נכנסין ברחיצה בעומק כ"כ זולת בהרגישה זיבת דבר לח אולי יש להקל. וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן ל"ו מ"ש בדין של החכמת אדם באשה שמצוי בה זיבת דבר לח ע"י ליחות לבנות. ולענ"ד יש לקיים ד' החכ"א בהרגשת זיבת דבר לח שלא בשעת ווסתה אבל לא בהרגשת פהמ"ק. ואכמ"ל וע' שו"ת מהר"י אשכנזי הנדמ"ח סימן כ"ח. והנלע"ד כתבתי.