ב"ה
ראשית נציין שהלכה ברורה היא שכלי גויים צריכים טהרה כדי להשתמש בהם.
וכלשון המשנה (ע"ז עה ע"ב): 'הלוקח כלי תשמיש מן הגוים, את שדרכו להטביל, יטביל'.
והטור פסק (יו"ד סי' קב): אין צריכים טבילה אלא לכלי מתכות והן צרכי הסעודה, כגון כוסות וצלוחיות, יורות וקומקומין וכיוצא בהן, שהן מצרכי הסעודה.
הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ג) מוסיף, שמדובר בכלי תשמיש סעודה, וזאת על פי דברי הגמרא בע"ז שם: 'כלי סעודה אמורים בפרשה'.
הפוסקים אחרונים דנו בכלים חשמליים, שהרי זו שאלה שהתחדשה רק בדור האחרון. למשל, שו"ת חלקת יעקב (יו"ד לז, מא, מג) שו"ת שבט הלוי (יו"ד נז), שו"ת אגרות משה (יו"ד כד).
החשש העיקרי בכלים חשמליים הוא, שהטבילה עלולה להזיק להם.
וישנם שרצו לומר שחייבו טבילה רק בכלי כזה שכולו מוגדר ככלי סעודה. וכלים חשמליים אשר חלקם הם כלי סעודה, וחלקם החיוני לפעולת המכשיר, אינו כלי סעודה לחלוטין, החלק הפטור גורם גם לאותו חלק הקשור למזון, להפטר מטבילה, הואיל והמכשיר כולו אינו כלי סעודה.
בפועל, אם לאחר הטבילה ישהו אותם זמן רב עד שיתייבשו לגמרי, בדרך כלל לא יקרה מאומה לכלים. רק בכלי חשמל עדינים, כדוגמת כלים שיש בהם צג אלקטרוני, יש חשש סביר שיתקלקלו בעקבות הטבילה.
לרוב הדעות חובה להטביל את כולו, כולל החלק החשמלי. כדי למנוע נזק לרכיבים החשמליים, מוצע לעשות לו פירוק וחיבור מחדש.
אם ניתן לפרק את חוטי החשמל הפנימיים וכדומה, ולהרכיב את הכלי מחדש על-ידי חשמלאי יהודי – הרי אז הוא נחשב לכלי שנעשה על-ידי יהודי, ואינו טעון טבילה.
פיתרון נוסף המוצע: לתת את המכשיר במתנה לגוי ולשאול אותו ממנו, ולהשתמש בו בקביעות בלא טבילה, ככלי שאול.
במכון צומת מציעים כדלהלן לגבי הטבלת מיחם חשמלי:
- כדי לקצר את שהות המיחם במי המקווה, ניתן למלא אותו במים לפני טבילתו, ולטבול במהירות כך שמי המקווה ייגעו במים שבמיחם. לאחר מכן, יש להניח את המיחם ליבוש (בצורת עמידתו הרגילה; לא הפוך!) למשך מספר ימים.
ניתן להדביק סרט דביק על החורים הנמצאים בתחתית המיחם, וכן לסתום בצמר גפן וכד' את שקע הכבל החשמלי, ולהדביק עליו סרט דביק.
- לחילופין, ובמיוחד במיחמי-תרמוס עם פיקוד אלקטרוני זו האפשרות היחידה הסבירה: להכניס את המיחם לתוך שקית ניילון ולהדביק את שולי (קצוות) השקית בסרט דביק, כך שמי המקוה יגיעו רק לתוך המיכל הפנימי (שבו יימצאו המים החמים).
כיוון שמיחם התרמוס הוא 'כלי בתוך כלי', ניתן לסמוך על הטבלת החלל הפנימי של הכלי הפנימי בלבד, שכן חלקו החיצוני (של המיכל הפנימי) לעולם הוא 'נסתר'.
האפשרויות הנ"ל מבוססות על תשובת האגרו"מ (יור"ד ח"א סי' נז) לפיה יש להחשיב מתקן כזה כשני כלים נפרדים, ורק הפנימי הוא הטעון טבילה. החיצוני הוא לא 'כלי מאכל' אלא מכשיר החימום וההרתחה. מכיון שהכלי הפנימי נשאר תמיד פנימי, הרי החלק החיצון של הכלי הפנימי הוא בבחינת 'בית הסתרים' ויש מקום לומר שאינו טעון טבילה, כמ"ש הגרמ"פ שם.
מכון 'כושרות' מובאת תשובה של הרב לבנון המסכמת את סוגי הכלים כדלהלן:
- תנור אפייה, טוסטר אובן, מצנם, טוסטר, מיחם – כל אלו פטורים מטבילה, מדין 'מחובר לקרקע' או מצד שאינם 'כלי סעודה'.
- מיקסר, בלנדר, מטחנה, מגרדת וכדומה, המורכבים ממנוע שאליו מתחברים חלקים המתפרקים מחיבורם לאחר השימוש: המנוע וודאי פטור מטבילה, מפני שאינו בא במגע ישיר עם המזון. החלקים המתפרקים, אם עשויים מפלסטיק וודאי פטורים. גם אלה העשויים מתכת אפשר שהם פטורים מטבילה, הואיל וכל פעולתם היא על ידי חיבורם למנוע החשמלי, ובלא זה אין בהם שימוש. אולם מאחר שהם מיטלטלים, ראוי לטובלם בלא ברכה.
- מחבת חשמלית. יש שני סוגי מחבתות: האחת, גוף חימום נפרד, שעליו שמים את המחבת, כחלק נפרד, הניתן לשטיפה בפני עצמו. (בדרך כלל זו מחבת בצורת אליפסה). והשניה, מחבת שגוף החימום מחובר לגוף המחבת, ללא אפשרות של הפרדה. (בדרך כלל, מחבת עגולה).
הראשונה, מאחר וכלי הטיגון עומד בפני עצמו, ייתכן שחייב בטבילה. אולם הואיל וקובעים לו מקום, לדעת ערוך השלחן, פטור. לכן יש לטובלו בלא ברכה. השניה, פטורה כדין כל כלי מחובר.
