הגמרא במסכת עבודה זרה (ע"ה ע"ב) לומדת מן הפסוקים – המתארים את דברי משה רבינו אל אנשי הצבא ששבו מן מלחמת מדין ומצווה אותם על דיני הגעלת כלים וטבילת כלים – שיש להטביל במקוה כלי שעבר מרשות הגוי לרשות היהודי. ובלשון הגמרא:
"תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא דאמר קרא {במדבר לא-כג} "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר" הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת".
ובהמשך מדייקת הגמרא שדוקא כלי סעודה, הבאים במגע עם אוכל, הם הצריכים טבילה ולא שאר כלים העוברים מרשות הגוי ליהודי.
כמו"כ לומדת הגמרא, שדין טבילת כלים חל על כלי מתכות, וכן על כלי זכוכית (הסברא לדמותם למתכת: היות והם נשברו ניתן להתיכם ולעשות מהם כלים חדשים, א"כ הם דומים למתכות שאף הם ניתן להתיכם ולעשות מהם כלים חדשים).
ובטעם הדבר (מדוע יש לטבול כלי שעובר מרשות הגוי לרשות היהודי) אומרת הגמרא בירושלמי (עבודה זרה פ"ה):
" שאלון לרבי ירמיה אמר: צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל".
כלומר, שהמעבר מטומאת הגוי לרשות היהודי (הקדושה) מצריכה טבילה "לטהר" את הכלי, טרם שייכנס לרשותו הקדושה של היהודי.
ובשו"ע (יורה דעה סימן ק"כ ס"א) פסק:
" הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכות או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה".
ובפתחי תשובה (שם ד"ה זכוכית), כתב לגבי כלי פורצלן (העשויים מחרסינה עדינה וחלקה):
"זכוכית. עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ז, שכתב דכלים הבאים ממדינת הים שנקראים פרצליי"ן ודומין לכלי זכוכית אין צריכין טבילה, לפי שידוע שעשייתן מן החול ומן האדמה, וכלי מתכות אמורין בפרשה, ואע"ג דשיעי טפי לית לן בה, דהא כלי זכוכית שיעי טפי מינייהו, ואי לאו משום דכי נשברו יש להם תקנה להתיכם דמש"ה ככלי מתכות שוינהו, היו צריכים טבילה. והני לית להו הך תקנתא ע"ש". ע"כ.
כלומר, שכלי פורצלן אינם צריכים טבילה היות ולא דומים לכלי מתכת, מאחר ואין אפשרות להתיכם ולעשות מהם כלים חדשים, ולכן אין חלה עליהם חובת טבילה.
ואכן יש מפוסקי זמנינו שכתבו שצריך להטביל כלי פלסטיק, הואיל ודומים הם לכלי מתכת בענין זה (שניתן להתיכם וליצור מהם כלים חדשים). אך גם הם מסכימים שהיות והדבר נתון במחלוקת – יש להטביל בלי ברכה.
עם פוסקים אלו נמנים -בעל שו"ת אוהל אברהם (בסי' כד בעניין כלי עצם שיש להם תקנה ע"י התכה), שו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' עו-עח) לרב יצחק יעקב וייס, רב העדה החרדית. וכן הגרש"ז ברוין בספרו שערים המצוינים בהלכה (סי' לד ס"ק ד).
מאידך – ריבוי פוסקים סוברים שאין לנו לדמות סוגי כלים חדשים מעבר למה שחז"ל למדו מן הפסוקים, ולכן לדעתם אין צורך להטביל כלי פלסטיק, ומהם: שו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' לז), הרב מרדכי אליהו זצ"ל (בעלון קול צופייך מס' 148), הרב עובדיה יוסף בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן ס') ועוד.
הרב עובדיה יוסף ביאר: שהיות וכלי זכוכית חייבים בטבילה רק מדרבנן, א"כ רק מה שחז"ל גזרו בו טבילה בימיהם – חייב בטבילה. ולכן כלי פלסטיק אינם חייבים בטבילה מעיקר הדין. אך סיים, שמ"מ המחמיר לטובלם "תבוא עליו ברכה".
עוד כתב בספרו הליכות עולם (ח"ז פרשת מטות סי' ו), שבימינו רווח המנהג לא לטבול כלי פסלטיק, והעיקר להלכה – לדעתו- שאין צורך כלל לטבול כלי פלסטיק.
מכך יוצא: לכתחילה עדיף לטבול כלי פסלטיק (ולכו"ע בלא ברכה) – שאף לדעת הפוסקים שאין מצריכים טבילה – תבוא ברכה למי שכן מטביל.
באם אין אפשרות ניתן לסמוך על המקילים בכך. ויותר נראה שטוב להשתמש באופני היתר שנתנו הפוסקים למי שאינו יכול להטביל כלים, כמו לדוגמא: להקנות את הכלי לגוי, ואז להשאיל ממנו חזרה את הכלי, ובהלכה נפסק שכלי השאול מגוי אין צריך טבילה. כמובן שדין זה נאמר רק במקרה של דיעבד שאין לו אפשרות להטביל (ע"פ שו"ע שם סעיף י"ז, וברמ"א שם המתיר להשתמש בהקניה לגוי וכו' אף ביום חול באם אין לו מקוה וכו' עיי"ש).
עבודה זרה ע"ה ע"ב.
ירושלמי עבודה זרה פ"ה.
שו"ע יורה דעה סימן ק"כ ס"א. סי"ז, וברמ"א שם.
פתחי תשובה שם ד"ה זכוכית.
שו"ת אוהל אברהם בסי' כד.
שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' עו-עח.
שערים המצוינים בהלכה סי' לד ס"ק ד.
שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' לז.
עלון קול צופייך מס' 148.
שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן ס'.
הליכות עולם ח"ז פרשת מטות סי' ו.
