טבילת כלים חד"פ

ראה שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן כג: כלים שמשתמשים בהם פעם אחת לענין טבילה. הנה כלים העשויים לשימוש פעם אחת כי על הרבה פעמים אינם ראויין, ורובא דעלמא אינם דוחקין עצמן כיון שאין דמיהן יקרין ואין משתמשין בהן אלא פעם אחת אבל יש שדוחקין עצמן ומשתמשין בהן ב' או ג' פעמים אם צריכין טבילה.

הנה עיין ברמב"ם רפ"ב מכלים שכתב דטעם דכלים מלפת ואתרוג ודלעת יבשים שטהורים לפי שאי אפשר שיעמדו אלא זמן מועט, משמע אף ששייך להשתמש בהם איזה פעמים אבל אין מתקיימים כדרך כלי. וכן הוא מסתמא גם דעת התוס' שבת דף ס"ו ע"א, אך התוס' לא הביאו דלעת ואולי לא גרסי זה בתוספתא, דהרי איכא קרויה במתניתין כלים פרק ג' משנה ה' שהוא מקבל טומאה, והר"ש פירש שם דלעת יבשה, ומשמע שמטמא אף בלא חידוק, והתוס' מסתמא סברי כהר"ש ולא כהרמב"ם שהוא חרס, וגם רש"י בשבת דף קכ"ה פירש קרויה דלעת יבשה, שלכן לא יכלו לגרוס בתוספתא גם דלעת יבשה בכלל הטהורים, אבל הר"ש עצמו פרק י"ז מט"ו גורס גם דלעת והוא סתירה לדידיה, אך אולי בשביל זה אינו גורס יבשה, ועיין בביאור הגר"א על התוספתא ב"מ פ"ז ה"ג שכתב תיבת יבשה מיותר והוא כהר"ש, וטעמו הוא כדי שלא יסתור להא דפרק ג' דדלעת יבשה סובר שהוא דבר המתקיים לזמן גדול שלכן מקבל טומאה, ועיין בביאור הגר"א בכלים ב"ק פ"ג שפירש על הא דתניא חדוק הקרויה הבריאה אין זה חבור הרעועה ה"ז חבור לגירסתו, ופירש הוא כלי שעושין מדלעת שמבשלין אותו בתנור עיין שם דלכן נעשה כלי המתקיים להרבה זמן, ובתוספתא דב"מ פ"ז לא גריס הר"ש יבשה שהוא לח שלכן אינו מתקיים ואינו מקבל טומאה. ומצאתי בספר סדרי טהרות פרק י"ז דף קע"ו ד"ה ודלעת יבשה, שהקשה מפרק ג' שקרויה שהוא דלעת יבשה מקבל טומאה ותירץ שהוא משום החדוק דמתקיים עי"ז והבריאה שאינו חבור דמקבל טומאה אף בלא חדוק פירש שם דהוא דלעת לחה שאינה נוחה לישבר והוא ג"כ תירץ אבל להיפך ממה שכתבתי להר"ש והגר"א, ולא מסתברא כלל שלחה תתחשב כלי המתקיימת דהרי עשויה גם להרקב, וגם הא עומדת להתייבש בזמן קצר ואיך תתחשב קיימת והנכון כדביארתי להר"ש והגר"א. עכ"פ חזינן דבלא מתקיימין אלא זמן קצר אף שישתמשו בהם איזה פעמים אינם מקבלים טומאה, וא"כ כלים אלו שא"א להשתמש בהם אף על פי הדחק רק ב' וג' פעמים אינם מקבלים טומאה, ורק אם אפשר להתקיים הרבה זמן אך בשביל הזול אין משתמשין מסתבר דמקבל טומאה, וממילא אפשר דאינם צריכים טבילה.

ובשו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן לב: אחדשת"ה כמשפט, את גי"ה עם איזה שאלות קבלתי. וע"ד השאלה, בדבר המחתות של אלמונים דקים, שאופין בהם, ונעשו בדרך כלל להשתמש בהם רק חד פעמי, מה דינם לענין טבילה, ואולי מספיק לפוטרם מטבילה, מטעם המבואר ברמב"ם (ה' כלים פ"ה ה"ז), וכן קרן שהוא משתמש בה, ומשליכה, אינה מקבלת טומאה, והטעם דלא הוי כלי, רק כשנעשה להשתמש בו תדירות, אבל לא כשנעשה להשליכה תיכף, וכן בנד"ד, תיכף אחר האפי', זורקין המחתה הנ"ל עכ"ד.

הנה, אם למידין טבילת כלים הנקחים מעכו"ם מטומאה בכל הפרטים, תלוי באשלי רברבי, דהשב יעקב ס"ל, דילפינן זה מזה, אבל הגידולי טהרה חולק ע"ז, כמבואר בספרי הנ"ל (ח"ד סי' קי"ד – ד'), עיין שם, אולם בנוגע לנד"ד, מצאתי באותו תשובה של הג"ט (סי' י"ז), במש"כ לענין יורות שמבשלים בו יי"ש, שמקילים להשתמש בו בלי טבילה, תרופה גם לשאלתנו, שכתב, דאפשר לפי שאומרים האומנים, שאם משהין היי"ש בכלים אלו, הוא מתקלקל, א"כ ל"ה כלי תשמיש, ואף על גב דקי"ל, דאפי' תשמיש עראי, אסור בלא טבילה, היינו, היכא דראוי עכ"פ לתשמיש קבע, אבל הכא, אינו ראוי להשתמש בו קבע, ויש להביא סמך לדבר (מפי"ב דכלים), גרוסיות של זית טהורים, מפני שהם ממרין, ומפרש הראב"ד, שנותנין טעם במאכל, והוי ככלי המחוסר מלאכה, וכיון שכבר נהגו להקל, ויש מקום לתלות בו קצת, אין למחות בידם עכ"ד, והנה ברור, דאין כוונת הג"ט, דמהאי טעמא, גם היורות לא יהיו בכלל כלים המקבלים טומאה, רק להביא סמך משם, שלא למחות בידם, שכיון שכבר נהגו, משום די"ל דכלי שאין ראוי לתשמיש קבע, ל"ה כלי תשמיש לענין טבילת כלים, וכ"ז אף לשיטתו דפקפק הרבה על השב יעקב דפוטר מטבילה, בכלים שאינם מקבלים טומאה עיין שם, א"כ מכ"ש בנד"ד, דלא רק שאין משהין בו המאכל, אלא אף אין אופין בו רק פ"א, (משא"כ בנדון הג"ט, שעומד להתקיים עכ"פ לבשל בו כמה פעמים), וגם אף אינם מקבלים טומאה, דאפשר לצרף גם שיטת השב יעקב, פשיטא די"ל דא"צ טבילה, אף לכתחילה, ומכ"ש שכבר נהגו כן, וכן עמא דבר שלא לטבול.