טבילה בערב יום הכיפורים

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרו סעיף יא: נוהגין לטבול בערב יום הכיפורים.

ויש אומרים שטעם טבילה זו הוא משום קרי כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הכיפורים ולפי טעם זה אין ענין כלל לומר ווידוים במקוה וכן אין צריך לטבול אלא פעם אחת.

ומי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אחר כך אעפ"כ צריך לטבול בערב יום הכיפורים דשמא ראה אחר כך מים חלוקים או עכורים שהרואה אותן טמא משום בעל קרי.

וטבילה זו שהיא משום קרי כשירה אפילו בארבעים סאה שאובים כשהם בקרקע אבל לא בכלי.

ומי שהוא מצטער בטבילה יכול לשפוך עליו תשעה קבין מים ורשאי לשפוך עליו משנים או משלשה כלים זה אחר זה ובין כולם יהיה תשעה קבין ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון וכן השלישי עד שלא פסק השני אבל מארבעה כלים אין מצטרפין לתשעה קבין ואפילו אם ממרק מכלי אחד יזהר להריק בלא הפסקה כלל ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו שפכו ט' קבין יצא.

ואשה ששמשה תוך שלשה ימים לטבילה זו צריכה לכבד ביתה בחמין קודם שתטבול כדי להפליט כל השכבת זרע שבמקורה שלא תפליט אחר הטבילה ותהא טמאה ביום הכיפורים עיין ביורה דעה סימן קצ"ו ואם שמשה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה שבאלו הזמנים היא רגילה להתעבר לא תכבד ביתה בחמין שמא תשחית זרע ההריון לפיכך אינה צריכה לטבול כלל בערב יום הכיפורים:

ובערוך השולחן אורח חיים סימן תרו סעיף ו: ונוהגין ללקות ל"ט מכות ברצועה של עגל ויכול לטבול וללקות מתי שירצה אך כיון שנהגו להתוודות במנחה טוב ללקות ולטבול קודם המנחה כדי שהוידוי יהא בטהרה ולאחר כפרה וא"צ לטבול רק פעם אחת משום קרי ונהגו לטבול ג' פעמים ואם אין מקוה או שהזמן קר יטיל עליו תשעה קבין מים על גופו והם ט"ו קוואר"ט וישפוך לא יותר מג' כלים ויתחיל בשני עד שלא פסק הראשון והג' עד שלא פסק השני או מכולם בבת אחת:

ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן כא: בנדון ט' קבין ע"י מקלחת.

ב"ה יום ה' טהרה תשכ"ה לפ"ק מנשסטר יצ"ו. שוכט"ס לכ"ק ידי"נ הגה"צ המפורסם בחו"צ ותרומיות מעשיו לקו"ט ישראל וכו' כקש"ת מוה"ר חי"ל דייטש שליט"א אבד"ק העלמעץ וכעת חובק"ק ברוקלין יצ"ו. אחדשת"ה כמשפט לאוהבי שמו, את גי"ה ועלים לתרופה מספרו הבהיר (או"ח חלק שלישי) קבלתי, וכמעשהו בהראשונים כן בזה, כלו יפה אף נעים, לעשות פעלים לתורה ועבודת השי"ת, ובירורי הלכות למעשה אשר יעשון, כן יזכה לברך על המוגמר בקרב וכו'. וע"ד הוראתו בקדושה, לאותם הדרים במחוזות הרחוקים, ואינם יכולים ללכת למקוה לטבילת עזרא, להתיר להם הטלת ט' קבין ע"י מקלחת (שאווער), וביקש חוו"ד העני'.

(א) הנה כבר הזכרתי בספרי מנחת יצחק (ח"ג סי' ט"ו אות י"א), את דברי הגאון מפראבוזנא ז"ל, שהתיר ט' קבין ע"י מקלחת, בתנאי שיהא נוזל בלי הפסק עיין שם, – ומקור מקומו טהור פתוח מעלי דברי הספר חסידים (סי' תתכ"ח), דכתב שם, אדם שאין לו מי שישפוך עליו ט' קבין, ואין לו כמו כן כלי עשוי שיהא נשפכין עליו בלא ידיו וכו' עכ"ל, וש"מ מזה, דאפילו כשנשפכו עליו הט' קבין ממילא, שלא ע"י אדם כשר, והא דאיתא (בגיטין ט"ז), שנתנו עליו וכו' לאו דוקא, ומכ"ש היכא דהוי ע"י מעשה הנעת הברזא /הברז/ וכיב"ז, – וכן ראיתי בספר תורת יקותיאל (א' דיערעש, סי' ג' וסי' ה'), שנשאל, אם מותר לקבוע כלי אצל הקורה, ויקשרנו בחבל, וישלשל החבל למטה, ועי"ז תתהפך הכלי עם המים, ויפלו עליו הט"ק, =הט' קבין= וכתב שם השואל, ששאל דבר זה מהגה"צ השערי צדק ז"ל, ולא אמר לו תשובה ברורה, והג' המחבר שם, כתב לבאר, דהוי היתר גמור, נתינת ט"ק באופן האמור, והוכיח מדברי הס"ח הנ"ל, בדרך כש"כ לדין הנ"ל, עיין שם. (ב) והנה מדברי הס"ח הנ"ל, אין ראי' למה שנסתפקו המחברים, אם בט"ק, צריך כלי, דהרי הס"ח מיירי בכלי ממש, וי"ל דמקלחת ל"ה לו דין כלי, וכמו דאיתא בפמ"ג (או"ח קנ"ט מ"ז סקי"א), דקנים חלולים (רערען /צנורות/), ומקלחין מים, אם הניח ידו תחת הקילוח ל"ה נטילה, דקנים לאו כלים הם, וצינור בין עגול או חצי עגול, לאו כלי הוי, כל שאין בית קבול (עמ"א ד', ותוס' ב"ב ב' ד"ה צנור) עכ"ד, ורצונו לומר, דאף למ"ד דס"ל (בסעי' ה') שם, דלא בעי כח גברא, פסול משום דאין כאן כלי, עי' מ"ב שם (סי' מ"ז), אבל י"ל, לפי מש"כ בספרי מנחת יצחק (ח"א סי' קמ"ו), דיש לחשוש במאספות המים, שעל ידיהם נמשכין מימי העיר, אם שם דין כלי, ואף על הסילונות, שיש להם ברזות, י"ל דהוו להם דין כלי עיין שם, א"כ מה דהוי שם לגריעותא הוי בנד"ד למעליותא, ואף דלהלכה, לענין נטילת ידים לסעודה, אין לסמוך על זה, דאנו צריכים לחשוש לחומרא, דשמא אין להם דין כלי, וגם אם רק בסופו, אשר משם יצאו המים, אין להם דין כלי, שוב פסול לנטילת ידים, וכמבואר בשל"ה לענין גיסקי"ן, הביאו המג"א שם (ס"ק ד'), ובכמה דינים כיוצא בזה שם בש"ע ופוסקים, – וע"כ אף אם לא יהי' משום פסול דכח גברא, וכגון דיסגור ויפתח את הברזא, בין כל קלוח וקלוח, וכגוונא דאיתא שם (סעי' ט'), מ"מ פסול לנטילת ידים לסעודה, וכ"כ בתשו' זקן אהרן (מהד"ת סי' א') עיין שם, – אבל מ"מ בנוגע לט"ק, דכל ענין כלי בזה, הוי רק לחומרא, דלהלכה נראה דא"צ כלי, שפיר יש לצרף כל הנ"ל, – ואף אין צריך לסגור ולפתוח הקלוח, רק פ"א, דלפי המוכח מס"ח הנ"ל, א"צ בזה כח גברא כלל, וא"כ מכ"ש דיש לסמוך, על פתיחת הברזא בתחילה. …..

הנה בשיעור ט' קבין, נודע, שהשיעור היותר גדול, שכתבו הפוסקים, הוי ל"ב ליטער /ליטר/ לערך, והשיעור היותר קטן, שע"ז סמך בתשו' דברי יחזקאל למרן הגה"ק משינאווע זלה"ה, הוי ט"ז ליטער, והובא בת' תורת יקותיאל שם (סי' ג'), ובקצה המטה על המט"א (סי' תר"ו אות כ"א), וראיתי עוד שיעור פחות מזה, הובא במקור חסד על הס"ח בשם ספר נפש חי', אבל בודאי אין להקל כל כך, – ובנוגע לכמה מינוטין, הנה זה ניתן לשיעורין, לכל מקלחת ומקלחת כשיעור שטף המים שבו, וקל מאד לשער זאת, על ידי שיניח כלי מחזיק מדה אחת תחת המקלחת פעם אחת, וכפי שיעור שישהה במילוי כלי זה, ישער כמה צריך ליציאת ט"ק כנ"ל, – ובאם עומד באמבטיא סתומה, הרי בלא"ה, יוכל לראות באמבטיא בשעת מעשה, כמה מים נתקבצו, וכמ"ש בספר לקט הקמח שם.

ומחמת טרדת החג ומצות שהזמן גרמא, הנני מוכרח לקצר, ולסיים ברכת שים שלום, וחותם בכל חותמי ברכות, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים על קיר מזבחו לרצון בביאת גוא"צ.