נושא: חסידות

חשיבות המעשה – שאלות בתניא

שלום רב בבקשה יש 2 שאלות
1. אני בפרק מ בתניא שמדובר שאע"פ שהמעשה עיקר הכונה מאיר למצוה ומעלה ככנפים. והמעשה לעתיד יש לו ערך ועיקר.
אבל למדנו לפי אר"י הקדוש וגם מהרמב"ם שעבודה בלי שמחה מביא הקללות אע"פ שהיה עבודה, רואים שלא מספיק המעשה .וכן מצוה עם כונה נגדית זה לא מצוה, וכן לקנטר עדיף שלא נולד.
2. אמרנו שאדם שמקיים מצוה צריכים לעמוד כי באותו רגע הוא מרכבה האם אפשר להגיד שבגלל זה אדם שלא גר בארץ כאילו אין לו אלוקה. כי פה מקיים מצוה תמידית ובחו"ל רק כשהמקיים
תודה רבה

ב"ה

שלום וברכה:

בוודאי שלא מספיק המעשה לבד וצריך גם הכוונה, וזה מה שמבאר בתניא שם בהרחבה, שהכוונה מעלה את המעשה למעלה. יחד עם זאת, יש לזכור שאנו נמצאים בעולם העשיה – שהוא עולם של מעשה, ולכן יש חשיבות גדולה למעשה, ועד שהוא העיקר. אי אפשר להסתפק רק במעשה, אבל דוקא על ידו פועלים התכלית בתוך העולם הגשמי.  לגבי המקורות שהזכרת, קודם כל, כאן רוצים להסביר הענין בכוונה החיובית, ולא מדברים כשיש כוונה שלילית הפוכה. מלבד זאת, גם כשיש כוונה שלילית הפוכה, הרי יש את הענין ש"המאור שבה מחזירה למוטב", וצריך לדון בכל מקרה לגופו.

לגבי השאלה השניה, זה רעיון יפה, צריך למצוא לזה מקור. באופן כללי השהות בחוץ לארץ פירושה גם במחינה רוחנית, ארץ פירושו רצון, חוץ לארץ – שנמצא מחוץ לרצונו של ה'.

מקורות