ב"ה

שלום וברכה:

בוודאי שלא מספיק המעשה לבד וצריך גם הכוונה, וזה מה שמבאר בתניא שם בהרחבה, שהכוונה מעלה את המעשה למעלה. יחד עם זאת, יש לזכור שאנו נמצאים בעולם העשיה - שהוא עולם של מעשה, ולכן יש חשיבות גדולה למעשה, ועד שהוא העיקר. אי אפשר להסתפק רק במעשה, אבל דוקא על ידו פועלים התכלית בתוך העולם הגשמי.  לגבי המקורות שהזכרת, קודם כל, כאן רוצים להסביר הענין בכוונה החיובית, ולא מדברים כשיש כוונה שלילית הפוכה. מלבד זאת, גם כשיש כוונה שלילית הפוכה, הרי יש את הענין ש"המאור שבה מחזירה למוטב", וצריך לדון בכל מקרה לגופו.

לגבי השאלה השניה, זה רעיון יפה, צריך למצוא לזה מקור. באופן כללי השהות בחוץ לארץ פירושה גם במחינה רוחנית, ארץ פירושו רצון, חוץ לארץ - שנמצא מחוץ לרצונו של ה'.