ב"ה

דעת הוא אמנם אחד מכוחות השכל, אך הוא ההתקשרות וההתחברות של האדם עם הדבר שלמד, עד שהוא מזדהה איתו ונהיה דעתו. וכמו שאדם אומר "זו דעתי", פירושו שהוא לא רק מבין את הדבר, אלא זה חלק מדעתו, זה הדעה והשיטה שלו. כדי לעורר את המידות - חסד וגבורה, צריך ליצור שייכות בין הדבר שלומד לבין האדם. שייכות זו נוצרת על ידי הדעת.

הדעת כולל חסד וגבורה, כי כאשר נוצרה אותה שייכות, זה יכול להביא את האדם לידי התקרבות לדבר (חסד) או התרחקות (גבורה). לדוגמא כשלומד על גדולת ה', אם מתבונן ומתקשר בענין עד שמפנים זאת ומתקשר לזה, יכול לבוא לידי אהבת ה' (חסד) מחמת הרצון להתקרב אל גדולתו ית', או לאידך לידי יראת ה', מצד הרגשת הרוממות וההפלאה.

בפשטות אפשר לומר שהנר"ן הם כמו גופים ביחס לח"י. אבל צריך לברר אם יש מקור להגדרה זו. ובכל אופן, אין הכוונה לגופים גשמיים (אף שהם בחינת נברא) אלא לגוף במובן של כלי לאור עליון יותר, וכמובאר בחסידות שאחד הדרכים לעורר את הח"י היא על ידי הנר"ן.