אכן ישנם שינויים, אבל מכוונים הם בדיוק. בהזדמנות מסויימת הרבי הסביר את שינויים אלו:
בתחילת נוסח "הנרות הללו" מתארים את סדר המאורעות כפי שאירעו בפועל – בתחילה היו
תשועות, נצחון החשמונאים בעירם מודיעין, ששם היו מתתיהו ובניו. היוונים רצו להקריב שם "דבר אחר", והחשמונאים נצחו. זאת היתה
ישועה – שבדרך הטבע כל צד יכול היה לנצח, כי לא היו שם מספר רב של יוונים, והושיע הקב"ה את ישראל;
לאחמ"כ היו
נסים, היינו המלחמה שניהלו נגד צבא רב של יוונים, ומסר הקב"ה רבים ביד מעטים וכו'. שזהו
נס – הצלה שלמעלה מהטבע, בניגוד לחוקי המציאות הטבעית;
ולאחרי זה היו
נפלאות, נס פך השמן, שנכנסו למקדש וראו שאין שמן טהור, עד שמצאו פך אחד חתום בחותמו של כהן גדול. ולמרות שאפשר לומר (למי שרוצה להתעקש) שהיה זה דבר טבעי, כי לא הבחינו בזה היוונים, הרי פלא היה כאן, שאת כל השמנים טמאו חוץ מפך אחד. זהו
פלא, שאין אלו נסים ברורים, אלא מאורעות המופרשים ומופלאים מהמציאות הרגילה.
ואילו בסיום הנוסח, מודים לקב"ה לפי סדר ההכרה בניסים: בתחילה מודים על ה
ניסים שהם ניכרים בגלוי מאת ה'; לאחמ"כ מתעמקים עוד יותר ומבחינים בכמה מאורעות שהן
נפלאותיך; ורק אח"כ מגיעים לידי הכרה, שאפי' על
ישועותיך צריכים להודות, כי הטבע עצמו הוא למעלה מהטבע.
ובפנימיות יותר, סדר זה הוא מלמטה למעלה לפי רמת הגילוי האלוקי
[1]. בתחילה מודים על ה
ניסים, שהם אור שקשור לגילוי; לאחמ"כ מודים על ה
נפלאות, האורות שלמעלה מגילוי, אך עדיין – מכיון שנראה בחוש שהוא מלמעלה מן הטבע – זה במסגרת של גילוי; ורק אח"כ מודים על ה
ישועות, הנובעות מעצמות האלוקות, עד שמתלבש בטבע באופן שנראה כאילו שזהו הטבע ממש.
[1] כי באמת הטבע עצמו הוא ג"כ אלוקות, ומי שיש לו עיניים מאירות רואה זאת, ואין הלבוש הטבעי תופס אצלו מקום. שורשם של הניסים המלובשים בטבע, נעלה מאלו שאינם מלובשים, כי אלו הגלויים נובעים מהשפעות שהן בגדר של גילוי. וראה ערך טבע, נס.
