הביאור בכך נמצא בשיחותיו של הרבי כמה פעמים, ובאחד המקומות מבאר כך: מכיון שעיקר המלחמה היתה המלחמה הרוחנית "להשכיחם תורתך" - על כך שאצל ישראל מאיר אור אלוקי שמעל לשכל האנושי ומעל להגבלות הבריאה [ובזה גופא לא היה אכפת ליוונים עצם קיום התומ"צ, אלא בעיקר קיומם באופן של קבלת עול שלמעלה מהשכל] ואילו המלחמה הגשמית היתה תוצאה של הגזירות על דת ישראל –

לכן גם הנצחון התבטא בנס שלמעלה מן הטבע; בקשר לאור המנורה שהיא הכלי לגילוי אלוקי שלמעלה מהבריאה.

ולכן קבעו החג על נס פך השמן, כי הוא מורה על הנר מצוה שהאיר באמצעות הנצחון הרוחני שהוא העיקר.

ואף שהנס הגשמי היה הכנה אל הנס הרוחני, הרי לאחר שהרוחני ארע, הנס הגשמי אינו תופס מקום כלל.