נושא: תפילה

חמשה בלבד בתפילת העמידה

שלום וברכה!
כיצד יש לנהוג כאשר בבית הכנסת ישנם עשרה יהודים, ורק חמישה התפללו את כל תפילת העמידה?
(בשחרית- להמשיך הלאה ללא חזרת הש"ץ, וללא קדיש תתקבל וקדיש יתום שאחרי שיר של יום וכו'?
או לדוגמא בתפילת ליל שבת- במידה ולא היו שש שהתפללו את תפילת העמידה, יש לומר את הברכה מעין שבע והקדישים, או לנהוג כביכול אין מניין?)

שלום וברכה


יש דין של תפילה בציבור שבמקרה הזה החסרתם, כי לא היה שישה שהתפללו ביחד וזה הולך על כל חלק מהתפילה, שצריך להיות שישה מצטרפים או עונים בכדי שיחשב תפילה בציבור .


לכן יש לשים הדגשה מיוחדת שיהיו ששה מתפללים (אפשרי שכל אחד יתפלל בשפה שלו)


אבל יש פתרונות הלכתיים לעשות חזרת הש"ץ והיינו:


א.      אם יגש עכשיו שישי לעמוד להתפלל תפילת שמו"ע בקול רם הוא יכול לומר קדושה.


ב.      לכתחילה לגשת לשמו"ע בצורה של "היוכע קדושה" שאחד יאמר בקול עד הא-ל הקדוש וכל התשע יענו לו ואח"כ יתחילו שמו"ע הפרטי שלהם.


ג.       אם לא שייך אפשר לעשות חזרת הש"ץ.


בכל ג' אופנים הנ"ל יש להמשיך בתפילה ולומר קדיש כולל קדיש תתקבל ושאר הקדישים, כל א' קשור לקטע שלו כמו קדיש של שיר של יום קשור רק לשיר של יום וממילא יאמרה בתנאי שיש אז מניין.


בזמנים אחרים יוכל לומר קדיש אבל בלי תתקבל (וזה עונה על השאלה גבי ליל שבת, אם לא היו שישה ואין ציבור).


הערה:


בעיקרון אפשר גם ליחיד לעשות הויכע קדושה כאשר הציבור כבר התפללו, אבל מנהג חב"ד היא שיחיד לא אומר קדושה לבד לעצמו, וראה הלשון באג"ק (ח"י עמ' רצו) "ועוד יותר ממנהגי בית הרב, שמעולם לא נשמע ע"ד אמירת ברכו זו", דהיינו גם אם זו הדרך היחידה להשלים זאת.


ובדרכי חיים ושלום סי' קכא: "וכן קדושה וברכו של יחיד האומר בתפילתו כשמתפלל ביחידות, ויש שם עשרה שכבר התפללו, הגיד רבינו בשם אחד קדוש מדבר, שקדושות וברכו כאלה אינם פורחים לעילא".


מקורות

תהל"ד או"ח סי' ס"ט סק"ב, שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ט' פסק"ת סי' ס"ט סק"א.


ראה כף החיים סי' קכ"ד סק"ח וסק"י.