חליפה, כובע, גרטל

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף י: חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך, צריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון, שאומר: יעלה ויבא, בבונה ירושלים.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף י: (כח) חולה שאכל ביוה"כ – וכן יש לנהוג לנערים שאוכלים ביוה"כ וכן היולדת שאינה מתענה [מט"א]:

(כט) שאומר יעלה ויבוא – הטעם כיון דבהתירא אכל הו"ל יוה"כ כמו לדידן שאר יום טוב ואם חל בשבת אומר רצה והחליצנו ויש שמקילין בזה שאפילו יעלה ויבוא א"צ לומר שלא תקנו אלא במקום שמצוה באכילתו וה"ה שאין לומר רצה והחליצנו כשחל בשבת ועכ"פ קידוש בודאי אין לו לעשות דיש חשש ברכה לבטלה וכן אם שכח לומר יעלה ויבוא או רצה כשחל בשבת ונזכר אחר שסיים ברכת בונה ירושלים לא יחזור:

מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף י: חולה שאכל. ובוצע על ב' ככרות [כ"ה] ול"נ שא"צ דלא תקנו כן ביה"כ ומכ"ש לחולה המסוכן שאין דעתו מיושבת וגם א"צ לקדש ובש"ל כ' בשם הר"א כ"ץ כיון שהיום גרם לו איסור רק שפקוח נפש גורם לו היתר והוה לדידי' כחול אין בו לא קידוש ולא על הכוס ולא הזכרה בב"ה ואפי' רצה להזכיר אינו מזכיר דלא אשכחן הזכרה בב"ה אלא במקום שיש מצוה באכילתו עכ"ל, וכנ"ל דהא אפילו בחנוכ' ופורים אמרי' בגמרא דאינו מחויב להזכיר מיהו אין להקל כיון שהטור מחמיר ועססי' ק"ח ועכ"פ א"צ לקדש דיש לחוש לברכה לבטלה:

יא: יעלה ויבא. ואם חל בשבת אומר רצה [כ"ה]:

פרי מגדים אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף י: חולה שאכל. עיין מ"א. עיין סימן קפ"ח (טעות סופר ק"ח) [מ"א] אות י"א, יעלה ויבא ורצה אין בו ברכה לבטלה. ואם שכח עד שסיים בונה ירושלים, שאומר ברכה בפני עצמה, יע"ש [סעיף ו], וי"ל דאין אומר כאן, דיש חשש ברכה לבטלה:

ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף י: שאומר יעלה ויבוא כו'. כ"כ הרא"ש מטעם כיון דבהיתר אכל ה"ל י"כ כמו לדידן שאר י"ט עכ"ל בב"י ותימא לי ממה דאיתא בפ' ב"מ דף כ"ד הלכתא י"כ שחל להיות בשבת המתפלל נעיל' צריך להזכי' של שבת יום הוא שנתחייב בד' תפילות ופרכי' מהא דאמר רבא י"ט שחל להיות בשבת ש"ץ היורד לפני תיבה ערבית א"צ להזכיר של י"ט שאלמלא שבת אין ש"ץ יורד לפני התיבה ערבית בי"ט ומשני הכי השתא התם בדין הוא דאפי' בשבת נמי ל"צ ורבנן הוא דתקון משום סכנה אבל הכא יום הוא שנתחייב בד' תפלות אם כן חזינן דדוק' מידי דקביעות הוא לזה היום אז דוקא מזכיר היום כמו נעילה שהיום גורם לחיוב לומר אותה התפילה כמו שאר התפילות ע"כ הווין התפילות שוות משא"כ בתפלת ערבית שאין היום גורם לחיובא אלא מפני תקנת חכמים מפני הסכנה אין לה דמיון לשאר התפלות שהם חיובים ליום זה א"כ הדברים ק"ו כאן שלא יזכיר היום בברכת המזון דהא התם יש עכ"פ חיוב מצד היום לומ' ערבית מצד התקנה אפ"ה אינו מזכיר כיון שאינו חיוב גמור ליום זה כשאר התפלות ק"ו ב"ה של זה שאין היום גורם דאדרבה סדר היום הוא שלא לברך ב"ה כי אין בו אכילה רק מצד המקרה שאירע לזה אונס המביאו לידי ב"ה היאך נאמר כאן שהיום גורם לו דא"ת שהיום גורם אם יבוא לידי כך ה"נ נימא לענין ערבית אף על פי שאין חיוב גמור עליו אלא ודאי שזה אינו וזה ל"ד לשאר י"ט שיש עליו חיוב מצד היום לאכול דאסור להיות בלא אכילה משא"כ כאן הוא להיפך אלא שהאונס גורם האכילה קדושת י"כ מאי בעי הכא ועוד ראייה ממ"ש סי' רפ"ד בר"ח שחל בשבת אין מזכירין בהפטרה כיון שאין נביא בר"ח כ"ש כאן דאין ב"ה בי"כ כנלע"ד דשב ואל תעשה עדיף בזה שלא להזכיר יעלה ויבוא בזה דב"ה גופה יש בו מחלוקת אם יברך על איסור במקום סכנה כמוזכר סימן קצ"ו ע"ש בדברינו והבו דלא לוסיף עלה לומר יעלה ויבא ולהזכיר יה"כ בזה וגם לענין ט"ב נראה כן:

פרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף י: שאומר. עיין ט"ז. מסיק וצ"ע, ושלא לומר יעלה ויבא. הא ברכת המזון מברך, והוא הדין תשעה באב מברך בלא נחם. ועיין מ"א אות י', משמע דעתו להחמיר לומר יעלה ויבא, שאין בו חשש ברכה לבטלה, אבל אין מקדש, יע"ש, ואי"ה שם יבואר. ועיין סימן קצ"ו [סעיף ב] וסימן ר"ד במ"א אות כ"א. וצ"ע אם אכל כזית וכביצה, דמברך רק מדרבנן אם מברך ביום הכיפורים בסכנה כהאי גוונא, עי"ש. ואם רופא אחד אומר צריך ואחד אין צריך, דספק לחומרא ואוכל [סעיף ב], יראה דמברך ג"כ ברכת המזון, ולא שייך זיל הכי לחומרא. ואם רשאי לערב דברים המרים, עיין בהר"מ ז"ל פרק י"ד ממאכלות אסורות הלכה י' [והלכה יא], וצ"ע ביום הכיפורים כהאי גוונא, דלא נאמר אכילה, רק לא תעונה [ויקרא כג, כט], י"ל אף שלא כדרך אכילתן חייב מן התורה, ואין נפקא מינה הקל הקל תחלה כהאי גוונא. ועיין יומא (פ"ה) [פא] א', נכתוב לא תאכל, אכילה בכזית, ולא אמר [נפקא מינה] שלא כדרך אכילתן. ועיין במשנה למלך פרק ה' מיסודי התורה [הלכה ח] אי בשאר איסורין שלא כדרך אכילתן דרבנן, או איסור תורה עכ"פ יש אלא שאין לוקין. ומסתברא בחולה שאין סכנה אף דברים שפטור ואסור מדרבנן אין לו ליתן לאכול ולשתות. עיין סימן תרי"ב [סעיף ו – ח]:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנ סעיף א: הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה: מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה); ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר; ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב מחוייבות להשלים (כדלקמן סי' תקנ"ד סעיף ה').

משנה ברורה סימן תקנ ס"ק ה: אלא שנהגו להחמיר – ואם הם חלושות נראה דאין להם להחמיר ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך. וכן הקטנים שיש להם דעת להתאבל אף על גב שאין מחוייבין לחנכם אפילו בן י"ב שנה ואפילו בתענית שעות מ"מ ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים או שאר מאכל פשוט לפי התנוק כדי שיתאבלו עם הצבור: