עיסה של בצק גדולה מאוד, שיש בה כמה שיעורי חלה, האם ניתן לחלקה לכמה עיסות שיש בכל אחת מהן כשיעור, בכדי שיוכלו לזכות יותר אנשים במצוה.
עיסה של בצק גדולה מאוד, שיש בה כמה שיעורי חלה, האם ניתן לחלקה לכמה עיסות שיש בכל אחת מהן כשיעור, בכדי שיוכלו לזכות יותר אנשים במצוה.
ראה שולחן ערוך יורה דעה הלכות חלה (סימן שכו סעיף ב): נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה, חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת. אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק, פטורה.
ובש"ך (שם סק"ד): שעשה עיסה לעשותה שאור. לחלק לחלקים קטנים שלא יהא בהם שיעור חלה חייבים בחלה שאם לא ימכר לחלקים יעשנה פת ויתחייב בחלה וכתב הב"ח יש נוהגים לקנות מן הנחתום חלק א' מעיסה גדול' ויש באותו חלק כשיעור ומפריש ממנו חלה ומברך עליו וכך הוא מוכר מאותה עיסה להרבה בני אדם לכל אחד שיש בו כשיעור וכל אחד מפריש מחלקו ומברך עליו והדבר פשוט שזה טעות חדא דהלא מיד שגלגל הנחתום העיסה הגדולה חייב להפריש ממנה חלה אפילו היה דעתו למכרה לחלקים קטנים פחות מכשיעור כ"ש הכא שאין דעתו למכרה אלא לחלקים בכשיעור וכיון דהמצוה חלה עליו להפריש חלה ושוב פטורה כל העיסה היאך נתיר לכתחלה למכור לחלקים ושהלוקחים יפרישו חלה ויברכו והנחתום לא יפריש ולא יברך.
ותו דכיון דבהפרשת חלה של הנחתום פטורה כל העיסה לית לן למכרה לחלקים ושיברך כל אחד ברכה בפני עצמו משום ברכה שאינה צריכה ע"כ, וכ' שקבל מרבותיו שאיסור גמור הוא ושהאריך בתשו' בזה אבל בתשובת משאת בנימין סי' א' כ' דלחומרא דוקא יש לחלק בין נחתום לאיש דעלמא אבל לא לקולא והלכך אין למחות ביד הנשים הקונות מן הנחתום ישראל וכל אחת נוטלת חלה משלה בפני עצמה אם הוא כשיעור חלה ואדרבה צריך לקיים ולהחזיק מנהגן כדי שבקל בלא טירחא תוכל כל אשה ליקח חלה כל ערב שבת שכבר נהגו ליקח חלה ע"פ הירושלמי דמסכתא שבת אדם הראשון חלתו של עולם כו' וגרמה לו חוה מיתה לכך נמסרה מצות חלה לאשה כו' ואין דבריו מוכרחים.
וכ' עוד שם בתשובת מ"ב אמנם מה שנוהגים בחתונה שעושים לחם גדול שמניחים אותו על השלחן בשעת הדרשה שממנו לוקחים חלה הרבה נשים כל אחת בפני עצמה אף על פי שכל אשה נוטלת עיסה כדי שיעור מ"מ לפי שמתחלה לשו הכל בבת אחת אין להפריש רק חלה א' ולכן יש למחות ביד הנשים שלא יטלו מאותו לחם רק חלה אחת עכ"ד ודברים פשוטים הם, וכן ראיתי מהגבירה הרבנית אמי תי' ומשאר נשים צדקניות חכמניות שנזהרו בזה.
וראה עוד בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן תנז סעיף ד): ועכשיו שנהגו העולם ללוש עיסות גדולות משיעור חלה מטעם שנתבאר בסי' תנ"ו (ע"ש שאין לנהוג כן) הן מפרישין חלה מכל עיסה ועיסה בפני עצמה.
ונהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת לעצמה אבל אם אדם אחד מפריש מכל העיסות די בברכה אחת לכולן אם אינו נמלך (עיין סימן קס"ט וקע"ז ור"ו) שאם בשעת ברכה היה בדעתו לפטור בברכה זו כל החלות שיפריש אף על פי שלא היה יודע אז כמה חלות יפריש אין זה נמלך אלא אם כן הפסיק בינתים בשיחה שאין בה צורך להפרשת חלה אבל אם השיח בדברים שיש בהן צורך להפרשת חלה שיפריש מן העיסות שילוש עוד כגון ששח מעניני לישת העיסות שילוש עוד אין שיחה זו מפסקת (עיין סי' קס"ז):
וכן כתב בדרכי תשובה (סי' כח ס"ק סט) ראין לחוש לגורם ברכה שא"צ דאיסור ברכה שא"צ הוא משום זלזול ברכה אבל העושה מצוה ע"י הרבה אנשים הוי הידור מצוה וכל אחד מקיים המצוה וכן לגבי כיסוי הדם דשוחט כמה עופות ומחלק מצות כיסוי הדם לכמה אנשים אף שיכול לברך בעצמו בפעם אחת על הכל וכבר אמרו דאינו דומה אחד עושה מצוה לרבים.
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.