את המענה לתשובה זו צריכים לחלק לשניים.
הצד הראשון הוא הצד ההלכתי, שלפיו יש מקום להתיר לילדים שאין להם מאכל אחר לאכול אבקת חלב עכו"ם בתנאים מסויימים.
אך הצד השני, והוא העיקר – הוא הצד החסידי, הרוחני, שלפיו כדאי להיזהר בכל משמר מלהזין את הילדים בכל מאכל שהוא לא כשר בתכלית.
וראשית כל, צריכים להקדים את קריאתו של הרבי באחת השנים לעורר את בני ובנות ישראל על דבר הצורך הגדול לשמור על הכשרות, ועל התוצאות שקורות במקרים שלא מקפידים על כשרות המאכלים:
וכך אומר הרבי מה"מ:
"מוסבר בספרי קודש (וגם בספרי מדעי-הטבע) שהתכונות הטבעיות של האדם – מושפעות במידה רבה מסוג המאכלים והמשקאות שהוא אוכל ושותה. מפני שהמזון הופך, כידוע, לאחר העיכול להיות "דם ובשר כבשרו" של האדם האוכל (תניא פרק ז) וכשם שאיכות המזון משפיעה על בריאות הגוף כך יש לדבר השפעה על תכונות האופי של הנפש. השפעתו השלילית של המזון הבלתי כשר אינה רק על התכונות הרגישות כי אם גם על השקפותיו השכליות מובן אפוא, שלאכילת מאכלים לא כשרים (שהם היפך רצון התורה) יש השפעה מזיקה ביותר על העדינות והטהרה של השכל היהודי, עד כדי נטייה השקפתית-שכלית היפך השקפת התורה והאמונה."
לפי שיחה זו, ולפי המבואר בתניא, שמהאכלים האסורים קשורים ואסורים בידי החיצונים, וברגע שהם נכנסים לתוך גופו של האדם, ונעשים לדם ובשר כבשרו, אזי מובן עד כמה צריכים להיזהר בכל זהירות שלא להאכיל את ילדינו במאכלים שאינם כשרים לגמרי.
וכמו שהורה הרבי, לשמור מכל משמר שלא להראות לילדים ציורים (!) של חיות בלתי טהורות, כי הדמות של החיה הבלתי טהורה, משפיעה מבחינה רוחנית על הילד.
כל שכן וקל וחומר, שכן הוא בנוגע לאכילת מאכלים לא כשרים בתכלית, שצריכים להיזהר בזה בכל זהירות.
וכך כותב הרבי במפורש בנוגע לחלב עכו"ם:
"מה שכתב אודות האברך… הנה מה שאמרתי לו בהנוגע לחלב עכו"ם הוא – על פי סיפור הידוע מכ"ק מו"ח אדמו"ר (וכמדומה גם נדפס), שחלב עכו"ם מעורר ספיקות באמונה, ואלו הדברים שאמרתי לו, ושאם בכל הזמנים הי' צריך להזהר מהנ"ל כמובן ופשוט, עאכו"כ הנוער דארצוה"ב ובפרט באלו הלומדים במוסדות ששם תערובות טוב ורע, ולאום מלאום יאמץ, וד"ל.
ומ"ש אודות בריאותו של הנ"ל, כמדומה לי שאמר ברור – אשר נמצא ב… ולביתו בא רק לעתים רחוקות, בכל אופן, הרי אין הענין בידי לשנותו מהאמור בפירוש. ופשיטא שא"א למי שהוא לקחת ע"ע אחריות להעלים ענין שכנ"ל מתעוררים ממנו ספיקות באמונה. במה שמקשר זה שנמנע להשתמש בכליו של הוריו שי' – אינו מובן, שהרי למאכלים של חלב ישנם כלים מיוחדים, ובמילא אין זה נוגע לכל הכלים ובמילא לכו"כ מאכלים."
וכמעשה הידוע שאחד הגיע עם חתנו, למדן גדול, לרבי לליאזנא, והתלונן שהחתן שתמיד התנהג בהנהגה טובה, החלו פתאום להציק לו ספיקות באמונה, והוא עצמו יש לו צער גדול מזה.
אמר לו הרבי שהוא [החתן] נכשל בלא יודעים בחלב עכו"ם, ונתן לו תיקון לכך והוא הבריא ברוחניות.
בשיחה אחרת דיבר הרבי בפירוש על כך שצריכים להושיע את הילד ממאכלים לא כשרים ובמיוחד מחלב עכו"ם:
"אבל ילד יהודי שואל בסגנון הפוך: ברור ומוחלט אצלו בוודאות שהתורה היא אמת, משה אמת ותורתו אמת, וברור אצלו ללא כל ספק שהקב"ה רואה את הנולד וכו', אלא שרוצה להבין (בשכלו) מהי ההסברה בשינוי מחשבתו של הקב"ה, מהי הסיבה שהביאה לשינוי מחשבתו של הקב"ה, וכיו"ב.
ובזה מורה רש"י (ר"ת: רבן של ישראל, החל מילדי ישראל, בני חמש למקרא) הוראה לכל מלמד ומחנך – להקדיש תשומת-לב לסגנון הדיבור והשאלה של התלמיד והמחונך שיהי' בזהירות מכל ענין שיש בו שמץ ונדנוד או אבק של דעות שאינם ברוח האמונה, ואם מוצא ח"ו ענין בלתי-רצוי, עליו להיות בבחינת "רבי יהושע" (כמרומז בהזכרת שם בעל המאמר) ע"ש "י-ה יושיעך", להשתדל ולעשות כל התלוי בו (המחנך) כדי להושיעו (המחונך). עי"ז שיעורר אותו ע"ד הזהירות מחלב עכו"ם, וכיו"ב בשאר ענינים שבגללם יכולים ליפול לו מחשבות כלתי-רצויות."
חלב נכרי מעורר ספקות באמונה, ולכן הרבי הורה להקפיד על חלב ישראל גם לילדים קטנים, אפילו במקרה של 'חשש דחשש'.
הרבי הריי"צ כתב על "חלב עכו"ם": "חלב עכו"ם והדומה, הוא הכלי זיין של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות".
ולפי כל זה מובן עד כמה צריכים להיזהר בכל העניין של חלב עכו"ם, גם לילדים קטנים, ולא להשפיע על הילדים כבר בעת קטנותם מענינים בלתי רצויים.
לכן ברור, שכדאי לעשות כל השתדלות שבעולם כדי לא להביא לילדים חלב עכו"ם, למצוא מאכלים חילופיים או כל דבר אחר, כדי שנשאיר את נשמותיהם טהורות וזכות, ולא נשפיע עליהם ממקורות בלתי רצויים.
