בכלל, אחד הכלים העוזרים לאדם להכיר ולחשוף אמונות מסוימות או כללים פנימיים שמניעים אותו, הוא בחינה של מצבים שחווה בעבר, הקשורים לעניין שבו הוא רוצה לחולל שינוי.
במרוצת חייו האדם חווה הרבה חוויות. בדרך כלל אין הוא מנתח אותן ואין הוא מנסה להבין כיצד השפיעו עליו. למעשה, רבות מהתמונות שהאדם רואה ומהחוויות שהוא חווה, חוקקות בתודעה שלו מעין מסקנות, בין שהוא מודע לכך ובין שלא.
לפעמים אלה חוויות עמוקות ותמונות החוקקות בו כללים חזקים, ולפעמים אלה חוויות ותמונות שטחיות, אבל אם הן חוזרות על עצמן שוב ושוב הן יוצרות אצל האדם הנחות.
התמונות וההנחות קשורות אלה באלה.
ההנחות שייכות לכוח החוכמה שבנפש. כוח החוכמה מתבטא גם בראייה. כדברי חכמים: "איזהו חכם – הרואה את הנולד". מה שאדם רואה בעיניו נעשה אצלו ודאי הרבה יותר מאשר שמועה ששמע או דבר שלמד. כמאמר הפתגם הידוע "טובה תמונה אחת מאלף מלים".
מהי הסיבה לכך שאירוע חד-פעמי מצליח לחדור לתודעה של האדם ולהיקבע בה? ההסבר הפשוט הוא שהעוצמה החזקה של האירוע היא הגורמת לכך, והמסר חודר פנימה כביכול בבת אחת.
אבל ישנה סיבה נוספת ומשמעותית: עוצמת החוויה גורמת לאדם לחזור על תמונת הסיטואציה שוב ושוב במחשבה ובציור הפנימי שלו. בתוך כך שהאדם משחזר אותה לעצמו בעיני רוחו, הוא בעצם חווה את החוויה שוב ושוב, ומעיין שוב ושוב במסר שהגיע אליו על ידה, ועל ידי החזרתיות, החוויה מופנמת ומוטמעת בתוכו בצורה עמוקה במשך הזמן.
בחוויות שליליות שאדם עובר, נוסף לחוויה עצמה, השחזור הפנימי שלה, שנעשה בכוח הדמיון, יוצר את ההטבעה הפנימית של התחושות השליליות שנלוו לחוויה ואת המסקנות שהאדם מסיק ממנה, והללו לא תמיד מדויקות ומאוזנות.
לעומת זאת, כאשר האדם משחזר במחשבתו חוויה או מצב שיצרו אצלו תחושה טובה וחיובית, חוויה מתוקנת ולא תוהית, הדבר משפיע עליו כאילו החוויה הנעימה חזרה על עצמה פעמים רבות.
מאחר שהנחות רבות נוצרות באדם ונטמעות בו בעקבות סיטואציות ותמונות, חלק חשוב מתהליך הבירור הוא זיהוי תמונות וחוויות משמעותיות ובירור האמונות/ההנחות שנחקקו בעקבותיהן על פי כללי התוהו והתיקון.
בירור התמונות והחוויות נעשה בשני שלבים:
א. העלאת התמונה והחוויה ובחינת השפעותיה על האמונות/ההנחות ועל הכללים שנחקקו בעקבותיהן באדם.
ב. בחינת האמונות/ההנחות על פי ההסתכלות הבוגרת (לראות מה שייך למצב של תוהו ושבירה, חוסר איזון ומה שייך למצב מתוקן ונכון), והתבוננות בתמונה מחדש – מנקודת מבט מתוקנת.
כאשר אדם מבחין שקיים בו דפוס התנהגות של תוהו ואין הוא מסוגל להבין מה סיבתו ומה הראש שמניע אותו, אחד הכלים היעילים ביותר שעשוי להיות לו לעזר הוא העלאת תמונות וחוויות משמעותיות מן העבר הקשורות לאותו דפוס.
פעמים רבות אדם נוהג באופן מסוים או חש תחושות מסוימות ואינו יכול להסביר זאת בצורה הגיונית. על ידי העלאת תמונה-חוויה הקשורה לאותו נושא, הוא יכול למצוא את אותו כלל פנימי, ההנחה שנחקקה בו ומניעה את ההתנהגות שלו גם היום. לאחר חשיפת ההנחה, על האדם לברר אם אותו כלל נכון או שגוי, מקדם או תוקע, כלומר אם ההנחה מתוקנת או שהיא הנחה של תוהו.
לאחר שהאדם התוודע להנחות שלו, המשפיעות על המצב הקיים שאותו הוא רוצה לשנות, עליו לבחון אותן בהתאם למאפייני התוהו והתיקון. עליו לבדוק אם ההנחה הגיונית, שקולה, מתחשבת במכלול השלם של המציאות וכן הלאה.
כדאי להוסיף שחלק מתהליך הבירור הוא ההפנמה שלכל אדם יש ערך וחשיבות שאינם תלויים ואינם מותנים באחרים ובסביבה, וכן שלהשקעה עצמה יש ערך, גם אם אחרים אינם מעריכים אותה (ובמיוחד שייתכן שלמחשבות שאיש אינו מכיר בהשקעה ואינו מעריך אותה, אין אחיזה במציאות אלא אלו דמיונות בעלמא).
לאחר הבירור של ההנחות המתוקנות, צריך להתבונן שוב באירוע מהמבט הבוגר ולחוות אותו מחדש. על ידי התבוננות מעמיקה ומחודשת בסיטואציה, מפנימים את התודעה החדשה, המבוררת, ומטמיעים אותה בנפש.
וכך אומר הרבי הריי"ץ:
בכח לבוש המחשבה והציור להעמיד את האדם בעבר הרחוק ביותר, שבמקום שהוא נמצא כעת יוכל לחיות מחדש את אשר ראה אז, באותן חויות שחוה אז. אדרבא כעת כשהוא מבוגר ומנוסה יותר, וכבר עבר חלק מסויים מחייו, הוא יכול להבין באופן טוב ועדין יותר את אשר ראה בעבר.
על ידי התבוננות בתמונה מן העבר ממקום בוגר, האדם יכול לבנות לעצמו הנחות מתוקנות, ולאחר מכן להרחיבן לתובנות, לחקוק אותן בתודעה ולפתח הרגלים נכונים.
