נושא: הלכה

חיוב מזוזה במחסנים גדולים

האם "מחסנים" גדולים של חנות חייבים במזוזה?

מחסנים שיוצאים ונכנסים בהם, אע"פ שאין דרים בהם ממש, חייבים במזוזה בברכה.

מקורות

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפו סעיף א: אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים. הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים, אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים) וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא).

סעיף ב: בית התבן, בית העצים ובית הבקר חייבים. ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות, אין כבוד שמים להיות שם מזוזה. הגה: ודוקא אלו, אבל חדר ממש, אפי' מקום שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם, חייב במזוזה (בתשובת מהרי"ל וכ"כ הב"י). ויש מקילין ואומרים דבכל מקום שנשים שוכבות פטור ממזוזה (ב"י בשם סמ"ק וכל בו ומרדכי סוף הלכות מזוזה). ונראה לי דבמקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא המזוזה מבחוץ חייב לכולי עלמא (ד"ע בד"מ וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' צ"ח /צ"ד/).

ש"ך יורה דעה סימן רפו ס"ק ט: ויש מקילין ואומרים כו'. כ' הב"ח דהוא הדין היכא דרגילין הנשים לרחוץ בבית החורף או בחדר כנשי דידן דאי אפשר לרחיצה אלא אם כן היא ערומה ואיכא בזיון דכתבי הקדש ומשום הכי נתפשט המנהג שאין עושין מזוזה כי אם בפתח הבית הסמוך לר"ה והיינו משום דרוחצין בבית החורף בחורף ובהחדרים בקיץ ועומדים שם ערומים כו' ומקרוב נהגו הלומדים לעשות מזוזות לכל הפתחים שבבית ומיהו צריכין ליזהר שלא יעשו מזוזות במקום שרגילין שם לרחוץ ולכבס טינופת בגדי קטנים עד כאן ומיהו נראה שיש לתקן מזוזות בכל הפתחים ויכסה המזוזה כדלקמן סעיף ה':

ש"ך יורה דעה סימן רפו ס"ק ב: רפת בקר. דאע"ג דהוא במקום הטנופת מכל מקום לא נפיש זוהמייהו והדרישה כתב כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בית הכנסת או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בו תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' וכל אחד מהנך אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסין בו חשיב בית דירה, עד כאן:

פתחי תשובה יורה דעה סימן רפו ס"ק ב: רפת בקר עיין בה"ט וע' בספר יד הקטנה פ"ב מהלכות מזוזה אות י"ב שכתב דמה שאין נוהגים עכשיו בשום מקום לעשות מזוזה ברפת צ"ל דדוקא בימיהם דהיתה נקיה קצת ולא נפיש זוהמייהו אבל עכשיו אנו רואים בחוש דנפיש זוהמייהו. ומ"מ בלולין והוא חדר הבנוי העשוי לאווזים ותרנגולין נראה דודאי חייב במזוזה כל שיש בו ד"א ובתקרה ובשאר תנאים דהרי לא נפיש זוהמייהו כמו ברפת ואם אנו רואים דנפיש קצת עכ"פ אם הדלת היא בפנים והמזוזה היא מבחוץ ראוי לעשות בה מזוזה והכל לפי ראות עינים ע"ש:

ט"ז יורה דעה סימן רפו ס"ק א: רפת בקר. בזה לא כ' אם הנשים רוחצות שם כמו שכתב בבית הבקר בסעיף ב' לפי שבבית הבקר אין הבקר שם תדיר אבל ברפת יש שם זבל הבהמות תדיר על כן אין הנשים רוחצות שם כן כתבו התוס' ביומא (דף י"א) ואפ"ה חייב במזוזה ולא דמי לבית הכסא דנפיש זוהמיה ונראה דגם בזה צריכה המזוזה להיות מכוסה כמו שכתב(תי) בסעיף ה':

ערוך השולחן יורה דעה סימן רפו סעיף א: אלו המקומות שחייבין במזוזה אחד שערי בתים וחצרות ושערי מדינות כמו ארץ הג"ר שמוקפת הרים ויערים ואין יוצאים ממנה אלא דרך שערים [רש"י יומא י"א א ד"ה אחד] ושערי עיירות כמו בזמן הקדמון שהיה לישראל רחובות מיוחדות והיו להרחובות שערים ובזמה"ז לא שייך זה דאין לנו ערים מיחדים לעצמינו וגם פתחי בתים ושערי חצרות דווקא המיוחדים לישראל לבדו אפילו של אנשים הרבה דבית השותפות חייב במזוזה אבל בית כלומר חדר שדרים בו ישראל ועכו"ם ביחד פטור ממזוזה לפי מה שפסק רבינו הרמ"א בסעי' א' כמו שיתבאר [בתי האסורים מהממשלה פטורין ממזוזה]:

ערוך השולחן יורה דעה סימן רפו סעיף ד: וחיוב מזוזה לאו דווקא בבית שדר בה הוא ובני ביתו ואוכלין ושותין וישנים שם דה"ה אם רק משתמש בו באיזה תשמיש חייב במזוזה ולכן שנו חכמים ביומא [י"א א] דבית התבן ובית הבקר ובית העצים ורפת בקר ולולין וחדר ומרתף שמונחים שם אוצרות יין ושמן או שאר מיני פירות או מין סחורה חייב במזוזה וראיה לזה שהרי התורה חייבה שערים במזוזה ושם שער הוא רק בחצר ורחוב ועיר דבבית אקרי פתח כמבואר ריש עירובין והרי בחצירות וברחובות ליכא ישיבה קבועה אלא הילוך בעלמא וכ"ש באלו שיש שם תשמישים ואפילו אינו משתמש בעצמו שם אלא ע"י משרתיו אינם יהודים מ"מ דירתו היא וחייבת במזוזה ובית האסורים חייב במזוזה [יומא י' ב]: