חטא העגל לאחר הנסים הגדולים

שלום וברכה. איך יכול להיות שעם ישראל יכל לחטוא בחטא כ"כ חמור כמו חטא העגל, אחרי שהם ראו ניסים מאוד גדולים, מתן תורה ועוד. איך יכול להיות שהם טעו בטעות כל כך גדולה?

בעניין זה ישנם כמה וכמה ביאורים, הן בפשט והן בפנימיות, ולהלן אביא מקצת מן הביאורים.
במקום אחד מבאר הרבי כך:
הסיבה לכך שעם ישראל הגיע לחטא כ"כ חמור, עד שעבדו את העגל הוא כי הם רצו שיהיה "ממוצע" במקומו של משה רבינו.
בתחילה הם לא התכוונו לאלקים ממש, אלא שיקח על עצמו את התפקידים שאותם עושה משה רבינו. רק שבפועל, נסחבו עוד יותר, עד שהחשיבו את העגל כעבודה זרה ממש. אך ברור שמלכתחילה לא היה זה רצונם ולא לזה התכוונו.
היסוד שממנו הגיעו להבנה כזאת ש"עגל" יכול להיות ממוצע בין ישראל והקב"ה, הגיע להם כתוצאה מכך שהם דימו את זה בדעתם לעניינם של ה"כרובים" שהם שימשו כעיקר המשכן, ומתוך ההבנה בעניין זה, הגיעו למחשבה שגם העגל יכול לשמש כממוצע ח"ו.
טעות זו, מסביר הרבי, היא בדומה לטעות שטעו האנשים בימיו של אנוש, שהחשיבו את הממוצעים לבעלי בחירה, וכתוצאה מכך בסופו של דבר הגיעו למחשבה שהם כמציאות עצמאית.
במקומות נוספים מבואר, שחטא זה "גזירת מלך הייתה כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה". היינו שהקב"ה גזר שיהיה החטא, בשביל מטרה מסויימת, שהיא לתת לבעלי תשובה את האפשרות לשוב אל ה'.
ומסביר הרבי , שהכוונה היא לא רק לבעלי התשובה שיבואו לאחר החטא, אלא גם לחוטאים שבזמן העגל, שגם להם ניתן הכוח לשוב בתשובה.
וכידוע מעלת עבודתם של בעלי התשובה, שמהפכים את מציאות הרע עצמה לקדושה, מה שצדיק, שעבודתו היא בדרך ישרה, לא יכול להגיע.
ובכללות התשובה, יש להביא את המבואר ומוסבר פעמים רבות בנוגע לכל החטאים, וברור שחטא זה הוא גם כן בכללם, שלא רק עצם הירידה לגלות – היא ע"פ רצון הקב"ה, אלא גם מה שישראל מכעיסים את הקב"ה על ידי החטאים, וגורמים לירידה יותר מאשר נקבע מלמעלה – בפנימיות הרי זה חלק מהעלייה.
והעניין יובן על פי ביאורו של אדמו"ר האמצעי על דברי המדרש "נורא עלילה על בני אדם" שחטאו של אדם הראשון היה מצד ש"עלילה נתלה בו", שהרע גובר מפני שמלמעלה הסיתו את היצר להביאו לחטא זה. היינו שהקב"ה "גורם" בצורה מסויימת לגרות את האדם לבוא לידי החטא, מצד סיבות מסויימות, כגון העלייה שלאחרי הירידה ועוד.
(ומבאר הרבי שאין זה סותר לענין הבחירה חפשית, כי העזר שמעוררים את הרע זה באופן שאינו מורגש על ידי האדם, וממילא בחירתו היא חפשית, כשם שידיעה אינה מחייבת בחירה. אך בפועל יש בזה כוונה אלקית ). וככל הדברים האלו, כן הוא גם בנוגע לחטא העגל.
ובביאור העניין, יש להביא מקצת מן המבואר בשיחתו של הרבי, בליקוטי שיחות לפרשת לך לך ,
"אחד מעיקרי האמונה (גם לפי תורת הנגלה) היא אמונתו של היהודי שהקב"ה הוא בעה"ב היחידי בעולם, ומלבדו אין לאף אחד שלטון בהנהגת העולם. כי כל הכוכבים והמזלות הם רק כגרזן ביד החוצב, והסוברים שיש לכוכבים וכו' בחירה מסוימת – הרי זה בסתירה לאמונתנו באחדותו ית',
וכן הוא גם בנוגע לאדם, שכל פעולתיו, אפי' עניני תומ"צ שלגביהם ניתנה בחירה חפשית, הן על פי ההשגחה העליונה וע"פ רצונו ית'".
ומבאר הרבי, שע"פ עיקרון זה מוכרחים לומר ש"הכל הוא חלק מן העליה",
"ואף שמעשה החטא עצמו הוא בודאי ההיפך מהרצון העליון אך מצב הירידה בעולם שנגרם ע"י החטא, אין זו ירידה אמיתית אלא חלק מהעליה שבאה בעקבותיה".
וההוראה שלומד מזה הרבי שם, שאף הנמצא במצב נחות ביותר שבחר ברע, אל יתייאש כי מצבו נגרם מלבד בחירתו, ע"י ההשגחה העליונה שע"י תשובה יגיע למדרגה נעלית יותר שיוכל לברר ולזכך גם את ניצוצות הקדושה הנמצאים ב"זדונות" ולהפוך אותם ל"זכיות"
ואמנם שהחטאים עצמם הם להיפך מהרצון העליון, ולכן "שבירתן זהו תקנתן" – אך לגבי מצב האדם, עליו לדעת, שגם ע"י החטא נוספה לו, בפנימיות ובהעלם, אפשרות להתעלות, כיון שיש לו כח – והבטחה ש"לא ידח ממנו נדח" ולכן בודאי יישם כח זה בפועל – לברר גם את הניצוצות שב"זדונות" ולהפוך אותם ל"זכיות" הנעלות מזכיות של צדיקים.

מקורות

לקו"ש תשא חי"א שיחה א.

לקו"ש תשא חט"ז שיחה ד.

תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך

מסעי חי"ח א ס"ז.


ואין זה פוגם באחדותו, כי אין לחטא תפיסת מקום כלל ובמילא אינו מעלים לגבי' (וראה לקו"ש ח"ז ע' 23. ואף שמצד בחירתו ית' אינו חפץ במעשיהן של רשעים, מכיון שבחירה זו היא בעצמותו ית' שהוא נמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא ומשולל מכל התוארים, "שלילת החיוב ושלילת השלילה", הרי גם שעושים היפך רצונו – אינו משתנה מזה ח"ו הערה 74 שם בפנים.


וי"ל בדא"פ שני ענינים בזה: א) מה שע"י התשובה מברר גם הניצוצות שבה"זדונות", (ב) מה ששובר את הזדונות עצמם ע"י שמתחרט עליהם ומתמרמר מזה וזה (שבירת הזדונות) מגיע למעלה יותר מביריור הניצוצות שבהם. הערה 77 שם

דאף שאין דבר חוץ ממנו ואין עוד מלבדו, מ"מ אין שייך לומר בנוגע (להקליפות, ובפרט בנוגע) להחטאים שיתעלו וייעשו כלים לאלקות – שהרי הם היפך רצונו ית'. והגילוי ד"אין עוד מלבדו" בהם הוא [הוא לא מצד מציאותם, כמציאות העולמות דקדושה שהם מיוחדים בו ית', כ"א אדרבה] בזה שאינם תופסים מקום ואין "מתחשבים" עמהם" ולכן "שבירתן זהו תקנתן". [והיינו דמה שאינו חפץ במעשיהן של רשעים, מתבטא בזה שישנו למעשיהן של רשעים והם מתבטלים. הערה 79 שם.