חזרת הש"ץ במנין "חצרות"

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סט סעיף א: אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה. הגה: ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו'. י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית (כל בו וב"י בשם הר"ן), ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה. ואין עושין דברים אלו בפחות מי' משום דהוי דברים שבקדושה. וצריך לחזור אחר ו' שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה. ואם אינם נמצאים, אפי' בשביל אחד שלא שמע אומרים. ואפי' מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע, ומ"מ אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא, משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר, שכבר שמע. הגה: ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' הברכות הראשונות ישלים כל התפלה ולא יפסיק, אף על פי שכבר התפלל, אבל האחרים יכולין להפסיק אח"כ. וכל שכן שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה, שישלים תפלתו אף על פי שיצטרך לקרות אח"כ ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה (ב"י בשם מהרי"א). ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בק"ש וברכותיה, ולכן אסור לש"צ להפסיק בין ק"ש לתפלה או בק"ש וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לבהכ"נ לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו והתחיל בברכת יוצר אור, אבל בברכת ערבית שהיא רשות יכול להפסיק להוציא אחרים י"ח. ומ"מ איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל ביו"ד כל התפלה, אפ' באותו ב"ה שכבר התפללו, להוציא אחרים י"ח, רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאילו לא יצאו בראשונה י"ח (תשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו). ונ"ל דוקא שעדיין הראשונים בבהכ"נ אלא שהשלימו סדרם, אבל אם יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון.

שו"ת מנחת אלעזר חלק ב סימן עז: ומה ששאלת אם אין חסרון כשלא היו עשרה עוד במנחה בעת ח"ק ולא אמרו ח"ק ואח"כ היו ששה המתפללים יחד ויש עשרה הנה נ"ל שיוכלו לומר תפלת י"ח בקול דהמג"א בסי' ס"ט ס"ק ד' כ' רק באם אין ו' המתפללים לא יאמר הש"ץ התפלה בלחש משמע דכשהיו ו' המתפללים בלחש ויש עשרה בעת התפלה יוכלו לומר תפלת הש"ץ בלחש ובקול והח"ק הוא רק אחרי אשרי שאמרו ולא פתיחת התפלה וכן ראיתי מעשה רב:

שו"ת מהרש"ם חלק ד סימן קמח: ומה ששאל בדין צירוף לתפלה הדבר פשוט דדוקא אם מתפללים הששה יחד השמ"ע אבל אם א' עומד עדיין בברכת ק"ש וכן בהתפלל כבר ש"ע אינו מצטרף עם החמשה לאמר אח"כ השמ"ע בק"ר.

שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב – אורח חיים סימן טז: כשאין ו' מתפללים – אי שרי לש"ץ לומר תפילת י"ח בקו"ר. בדבר שאלתו חצי תשובה, בששה שלא התפללו ולא שמעו קדושה וברכו, ועמדו יחד בצירוף ד' אנשים שכבר התפללו. אמנם א' מהששה הקדים וגמר תפלתו קודם שאמרו הה' תפלת לחש. ולא נודע להם זה עד גמרם תפלת י"ח, והמקדים גם הוא נשאר בביהכ"נ, אי שרי להש"ץ לומר תפלת י"ח בקול רם.

והביא כ"ת דברי הש"ע או"ח רס"י ס"ט, ודברי מ"א שם סק"ד שכ' ז"ל, ומיהו נ"ל דאם אין ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקו"ר, דהא עיקר הכונה משום קדושה ע"כ. וכ"ת דייק דכונת המ"א הוא דוקא לכתחילה יש לעשות אבל בדיעבד כנידון דידן גם המ"א ס"ל די"ל השמ"ע בקול רם. ושוב מצא כן בא"א שם, וכונתו ודאי על א"א מבעל דע"ק, ואין זה ת"י לעיין בו.

הנה החילוק בין לכתחילה לדיעבד בענינים אלו צ"ע. עי' רא"ש מגילה כ"ג סי' ז' ובב"י שם, דכ' דאין לחלק בזה בין לכתחילה לדיעבד.

ואני ראיתי בס' משנה ברורה שם בבה"ל שמסתפק בכגון זה, ומש"ש דבש"ע הגר"ז מקיל בזה. ואני לא מצאתי בש"ע התניא מפורש כדבריו, ע"ש ס"ה. ועי' בשע"ת סי' נ"ה סק"ט בשם א"ר שהביא דברי רדב"ז ח"ד סי' רמ"א (ומש"ש סי' קמ"א הוא ט"ס) שאם התפללו כ"א ביחיד כו'. וכ' שם במוסגר ז"ל, ול"ד כ"א בפ"ע אלא שלא נצטרפו, רק מקצת התפללו לבד ומקצת לבד ע"ש. לכאורה משמע דאפי' היו חמשה שהתפללו תפלת י"ח יחד, והשאר לא נצטרפו עמהם ג"כ אין לעבור לפני התיבה, אלא דיש לדחות דכונתו רק בלא נצטרפו כלל יחד אפי' קודם תפלת י"ח, אז שוב אין חוזרים ומצטרפים אפי' היו ה' יחד. משא"כ היכא דמעיקרא נצטרפו יחד במק"א, חל חיובא עלייהו ולא פרח מנייהו תו.

וכ"ת הביא דברי המהר"ם שיק או"ח סי' מ"ד, ואנא מייתינא דבריו ז"ל בחיו"ד סי' שע"ז, ומשם איכא למיפשט דעתו בנ"ד, וז"ל בקצור: ועכ"פ נראה, אם נימא דיו"ד שהתפללו ביחידות אפ"ה נשאר עליהם חיוב להתפלל בקול רם לומר קדושה ומודים, לדידהו ודאי הדין אם יש יחידים שלא התפללו כלל, בודאי צריכי' מעיקרא בלחש כתיקון חז"ל, ואח"כ יתפלל בקול רם כו' ועכ"ח דהמג"א קאי לשיטת הרדב"ז דאם כבר התפללו כלם ביחידות בלחש פרח מהם החיוב דקול רם, ורק דוקא ביש א' שלא התפלל יוכל להתפלל בקול רם, וכיון דהוא יחיד ואין רוב צבור כו', לכך כ' המג"א דיאמר מיד בקול רם. ומלשון רדב"ז המובא בא"ר סי' נ"ה סק"ז שכ' דביש א' שלא התפלל כלל, כיון דכולם ערבים זב"ז יכולים להתפלל בקול רם, נראה דלא ס"ל כמ"א, דאי נימא דיתפלל מיד בקול רם ל"ל הטעם דערבים זב"ז, אלא משמע דאז חוזר וניעור החיוב גם על אותם שכבר התפללו, וכעין זה בבהמ"ז סי' קצ"ד כו'. ולכך אפשר דגם רדב"ז מודה בכה"ג דחוזר וניעור החיוב על כולן, וכ"מ בתוס' מגילה כ"ג כו' יעש"ה.

א"כ לפ"ד ז"ל ביש א' שלא התפלל, פליגי המ"א והא"ר בדעת הרדב"ז, דלמ"א ס"ל לרדב"ז דאין לומר בקול רם רק עד אחר אתה קדוש, ולא"ר ע"י אותו הא' חוזר וניעור החיוב גם על השאר שכבר התפללו.

אמנם אי משום דיוקי' דהמהר"ם שיק ז"ל במחכה"ג לא אריא, דהרואה לשון הרדב"ז בגוף הספר יראה בעליל דמ"ש הרדב"ז הטעם דערבים זב"ז הוא רק על הא דאפי' מי שכבר התפלל עובר לפני התיבה, עז"כ משום דערבים זב"ז יעש"ה, ודין גרמא לי' להגאון מהר"ם שיק ז"ל, מה שלא ראה גוף לשון הרדב"ז אלא מה שהובא בא"ר, וס' א"ר אינו ת"י.

וגם מ"ש דמ"ש המ"א דאם אין רוב יתפלל מיד בקול רם, הוא לפי שיטת רדב"ז, לדעתי העני' דוחק גדול במחכת"ה למימר הכי, דאי הכי הו"ל למ"א לכתוב זה אחרי שהביא דברי הכה"ג בשם רדב"ז, ומדכ' זה מקודם משמע דגם לדעת המחבר דעתו כך. ובאמת דעת המ"א צריך תבלין כמ"ש המהר"ם שיק ז"ל מה טעם יש בזה.

ברם דבגוף הדין משמע לענ"ד מלשון השאלה והתשובה שהרדב"ז, דאם נתיר לקדושה נתיר ג"כ לכל השמ"ע בקול רם, דהרי דן שם אם לומר השמ"ע בקול רם כדי לצאת ידי קדושה. וגם ממש"ש ז"ל "דבשלמא היכא דאיכא מי שלא התפלל, הוא מתפלל והאחרים עונין אמן", משמע דעניית אמן דאחרים מהני אפי' בא' שלא התפלל, א"כ מהני גם לשאר ברכות י"ח ע"א דאילת"ה הול"ל והאחרים עונין עמו קדושה. ועוד ממה דסיים שם ז"ל "אבל היכא דכבר יצאו כולם ידי תפלה נמצאו ברכות לבטלה", משמע נמי דוקא בשכבר יצאו "כולם" הוי ברכות לבטלה, משא"כ ביש מי שלא יצא, א"כ כ"ש בנ"ד שכבר נועדו יחדו ורמיא עלייהו חיובא, י"ל דל"ה בכלל יחידים שדן עליהם הרדב"ז.

ואפשר ידויק בזה לשון רדב"ז שם שכ' ז"ל, אבל היכא דהתפללו כל העשרה כו' ודאי אין חוזרים להתפלל דכבר פרח מנייהו קדוש וקדושה, שהרי באותה שעה יחידים היו", סיום זה של שהרי כו' נראה מיותר דפשיטא דמש"ה פרח כו'. ולהנ"ל ניחא, דאתי לאפוקי כגון נ"ד, דבשעה שהקדים הא' א"ע ל"ה יחיד, וכן הה' האחרים שהתפללו יחיד ל"ה יחידים, כיון דגם המקדים היו שם באותו מעמד, והו"ל דוגמת הא דאו"ח סי' קצ"ד ס"ב, דאפי' בעשרה שצריכי' להזכיר את השם, כשבא ויושב עמהם מצטרף.

ותו נראה דלומר השמ"ע בקול רם קיל ועדיף מברכו וק"ש, ממ"ש הרא"ש שם ז"ל: ואין כ"כ ראי' משמ"ע דשאני שמ"ע, דאר"י ולואי שיתפלל כה"י. ועוד החזן מסדר התפלה פעם ב' כדי שיענו הקהל קדושה וגם מצוה לענות מודים, ע"ש ועי' ב"י, הרי דלא משום הקדושה לחוד מצוה לחזור תפלת י"ח אלא גם משום מודים, ולפ"ד הרדב"ז הנ"ל עניית כל האמנים בכלל מצוה זו.

ועוד קצת ראי' מדברי הירושלמי מגילה שם ה"ד מובא ברא"ש (ובתוס' בקצור) דקאמר, לכן צריכה כו' אין עוברין לפני התיבה פחות מיו"ד, התחילו ביו"ד ויצאו מקצתן גומר. ועי' בקרבן נתנאל שם סי' ז' סק"ז, מה שיישב קושית תר"י יעש"ה. והשתא אי תימא דאפי' היו עשרה קודם תפלת י"ח שלא שמעו י"ח בקול רם והקדימו קצתן לגמור תפלתם, תו אין אומרי' בקול רם אם אין רוב, אף על פי שנשארו שם, א"כ למה לי יצאו מקצתם קודם תפלת י"ח, הרי איכ"ל רבותא טפי קמ"ל אפי' לא יצאו אלא שקדמו תפלתם אפ"ה אין עוברין לפני התיבה, א"ו דבכה"ג שפיר עוברין לפני התיבה.

מכל הלין לענ"ד בנ"ד שפיר י"ל השמ"ע כולה בקול רם. ודעת המ"ב שהבאתי ג"כ נוטה כך, ואף על גב דהניח בצ"ע, מ"מ לא שבקינן פשיטותי' דא"א שהביא כ"ת מפני ספיקי' דהמ"ב, מכ"ש בשיש לנו ידים מוכיחות הנ"ל, ומכ"ש באיכא ה' שהתפללו בלחש בצוותא חדא, והרי כ' הר"ת בסה"י מובא ברא"ש ובב"י הנוסחא במ"ס אפי' בה' ברמז הכתוב בפרוע פרעות כו' ואפי' בג' יע"ש.

ולפ"ז אסתפקנא דהיכא דמעיקרא ל"ה רוב, רק אחר או בשעת אמרם תפלת לחש באו אנשים שלא התפללו, אם א' מהמתפללים יעבור לפני התיבה לתפלת קול רם, דנימא דע"י פנים חדשות שבאו לכאן נתחייבו גם הראשונים. ומכ"ש היכא דחזינן דהאחרונים ודאי לא יהי' להם מנין בלעדי אלו, או"ד כיון דהראשונים בשעת תפלת לחש לא רמיא חיובא עלייהו, תו לא מחייבו, או נימא דתליא בפלוגתא דהמחבר ורדב"ז, ויש לעיין בזה אבל לא נפניתי לזה כעת. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק.