בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהם שבעת ימי המשתה. ב) מאימתי מונים אותם מהכתובה והחיובים ביניהם, או מהחופה בפועל, או מהסעודה. ג) האם חיוב הכתובה מתחיל מכתיבת או משעת מסירתה לאשה בחופה. ד) האם שבעת ימי המשתה נמנים מעת לעת, או ימים לפי השקיעה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף א, שצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנשואים, והן שש ברכות. ואם יש שם יין, מביא כוס יין ומברך על היין תחלה, ומסדר את כולם על הכוס, ונמצא מברך שבע ברכות. ואם אין יין מצוי, מברך על השכר.
ועד מתי מברכים ברכה זו, אם היה אלמן שנשא אלמנה, מברכים אותה ביום ראשון בלבד. ואם בחור שנשא אלמנה, או אלמן שנשא בתולה, מברכים אותה כל שבעת ימי המשתה.
ואת שבעת הימים מתחילים לספור מיד לאחר שבע הברכות שבירך בראשונה. כמבואר בשאלות ותשובות הרא"ש כלל כו סימן ב, שחתן הבא ממקום אחר ונשא כאן אשה, ואחר שברך שבע ברכות מוליכה עמו למקומו, אזי מונים שבעת ימי החופה משעת הברכה שבירך. והטעם, מפני שהחופה היא מקום יחוד חתן וכלה, ומשעת הברכה שהותרו להתייחד מתחילים שבעת ימי החופה, גם בעיר שנעשית שם הברכה וגם אם הלכו לעיר אחרת.
אך אין לומר שיתחילו שבעת ימי משתה מאכילה הראשונה. ובבית יוסף כתב בשם רבינו ירוחם שאם התעכב זמן מרובה בדרך משמע דלא כתשובות הרא"ש. כמבואר בחלקת מחוקק שם סימן קטן ז'.
ובספר טיב קידושין שם סימן קטן ו' כתב, שמה שכתב הרמ"א שמתחילים למנות מיד לאחר אמירת שבע הברכות, נראה שלאו דוקא לאחר שבע הברכות בפועל, רק לאחר החופה – אפילו אם יצא שלא בירכו בשעת החופה, מכל מקום לא ימשכו ימי משתה יותר. והביא שם מה שכתב בתשובת הרא"ש, שמשעת הברכה שהותרו להתייחד מתחילים שבעת ימי חופה, ומשמע קודם ברכה אינם מותרים להתייחד, ואם כן אי אפשר לעשות נשואים בפחות מעשרה, אבל למה שנתבאר בדרכי משה שאם אי אפשר בעשרה, עושים נשואים בלא עשרה, אם כן מונים משעת החופה.
וגם לשיטת הרא"ש צריך עיון, כי מכל מקום אם עשו חופה בלא ברכות מכל מקום אפשר שאין מונים ימי משתה רק מיום חופה, כי לא מסתבר שאם עשה חופה וכנסה בלא ברכות ,שיברכו לאחר זמן רב. מכל מקום נראה שאם לא ברכו ברכת חתנים כלל, אזי לעולם יש לברך על כל פנים פעם אחת – אף אחר ימי משתה, מאחר ועל כל פנים צריך לברך אותם ברכות שמברכים בשעת חופה על עיקר הזיווג, רק שאין להם דין שבעת ימי המשתה לברך בפנים חדשות.
ולענין החישוב של הימים מעת לעת או לא, הביא בפתחי תשובה בסימן קטן יב מתשובות כנסת יחזקאל סימן ס', שנשאל שם אם לחשוב את שבעה ימים מעת לעת, שעל פי זה אם היה החופה ביום רביעי לאחר חצות מברכים שבע ברכות גם ביום רביעי השני קודם חצות, או שמא גם בזה אומרים שמקצת היום ככולו. והאריך בזה, ומסיק שאין מקום כלל לומר שהולכים לאחר מעת לעת.
נמצא ששבעת ימי המתה מתחילים מיום החופה, שיום החופה נחשב כיום אחד, והלילה לאחריו הוא יום שני כבר משבעת הימים, ואפילו אם החופה נערכה בסוף היום סמוך לשקיעה, והסעודה נערכה מיד לאחר מכן בלילה שלאחריו, מכל מקום נחשב יום החופה יום אחד, והסעודה נחשבת כאילו נערכה ביום שני משבעת ימי המשתה, וממילא השבע ברכות שעושים בסוף הסעודה, הוא כבר שבע הברכות של היום השני. וזאת למרות שאף היחוד של החתן והכלה לא היה ביום החופה שהרי הוא נערך לפני השקיעה והיחוד שלהם נערך בלילה שלאחריו.
ואמנם יש פוסקים שסוברים שהולכים בזה לאחר הסעודה, וממילא למרות שהחופה נערכה לפני השקיעה, והסעודה בלילה שלאחריו, מכל מקום מתחילים למנות את שבע הימים מהיום של הסעודה שנערכה בלילה, והשבע ברכות שמברכים לאחר הסעודה הוא של היום הראשון.
העולה מהאמור: שהדעה הרווחת היא, שהולכים בתחילת מניית ימי שבע הברכות – לפי היום בו נערכת החופה, ולכן אם החופה נערכה לפני השקיעה, הרי שהוא נחשב היום הראשון, והסעודה שנערכת בלילה – נחשבת כבר היום השני לשבעת ימי המשתה.
