נושא: הלכה

חגורה של שימלה בשבת

האם מותר לשלוף ולחבר 'חגורת שמלה' בשבת לפי הצורך?

אם זוהי חגורה אם לולאות רחבות, שאין צריך לתחוב אותה בחוזק ובדוחק בתוך השמלה (וכפי שהוא בחגורות המכנסיים), ובפרט אם רגילים להוציאה ולהחזירה לפי הצורך, אין איסור לתוחבה בשמלה או להוציאה. [אמנם יזהרו שלא לקושרה ב'קשר על גבי קשר' אפילו באחד מן הצדדים].

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיז סעיף ב: נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל, מותר להחזיר הרצועות למקומם, ובלבד שלא יקשור. הגה: ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח, אבל אם צריך טורח לזה, אסור דחיישינן שמא יקשור (תוס' והרא"ש פ' במה טומנין).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיז סעיף ב (טז) נשמטו וכו' – אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת אפילו אם הנקב רחב דמתקן מנא וה"ה בסרבל או במכנסים חדשים אסור להכניס שם רצועות או משיחה דמבטל ליה התם ומקרי מתקן מנא אבל אבנט שרי להכניסו אפילו במכנסים חדשים דלא מבטל ליה התם והוא עשוי להכניס ולהוציא תדיר:

(יז) רוב הרגל – שמנעלים שלהם היו עשויים פרקים ומחוברים ע"י הרצועות וכשנשמט חלק המנעל שעל רוב הרגל ממקומו מחזירו ומהדקו מחדש ע"י הרצועות [כן משמע מא"ר] ויש מפרשים שנשמט מנעלו מרוב רגלו ע"י שאין מהודק ורוצה ליתן הרצועה בנקב אחר [פמ"ג]:

(יח) הרצועות למקומן – ודוקא אותן הרצועות אבל רצועה חדשה שלא היתה שם מתחלה אסור דמקרי מתקן מנא [א"ר]:

(יט) שלא יקשור – פי' שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמט דהוי קשר של קיימא כמ"ש סוף ס"א:

(כ) בלא טורח – דהיינו שהנקב רחב והאחרונים השיגו ע"ז דאפילו הנקב רחב אסור במקום שרגילים לקשור דחיישינן שמא יקשור ובמקום שהנקב צר אפילו במקום שאין רגילין לקשור אסור דצריך טורח וא"כ ברצועות שלנו במנעלים ובמכנסים דרגילין לקשור בראשן אפילו אם הנקב רחב אסור להחזירן ועיין בבה"ל:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שיז סעיף ה: נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל מותר להחזירן למקומן ובלבד שלא יעשה קשר בראש הרצועה כדי שלא תשמט מן הנקב מפני שהוא קשר של קיימא במה דברים אמורים במקומות שאין רגילין שם לקשור קשר זה אבל במקומות שרגילין לקשרו אסור אפילו להחזיר גזרה שמא יקשור ואפילו במקומות שאין רגילין לא התירו אלא להחזיר אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועה בשבת מפני שהוא מתקן כלי ואפילו להחזיר לא התירו אלא כשהנקב הוא רחב ויכול להחזיר בלי טורח אבל אם הנקב הוא צר שצריך טורח להכניס הרצועה בתוכו אין זה כמחזיר אלא כנותן בתחלה ואסור משום תיקון כלי וכן הדין ברצועות של מכנסיים אבל אבנט מותר להכניס במכנסיים בתחלה בשבת מפני שאינו מבטלו שם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר לפיכך אין בו משום תיקון כלי אבל אסור להכניס משיחה לשם מפני שמבטלה שם:

ערוך השולחן אורח חיים סימן שיז סעיף יג: וכתב על זה רבינו הרמ"א ודוקא שיכול להחזירו בלא טורח אבל אם צריך טורח לזה אסור דחיישינן שמא יקשור עכ"ל כלומר דהחזרה בעצמה אין בה איסור כיון שהיו הרצועות בתוכו אלא דכשהחזרה היא בטירחא חיישינן שיחוס על טרחתו ויקשרם בראשיהם למען שלא ישמטו פעם אחרת ויצטרך להטריח ומפרשי הש"ע השיגו עליו דהתוס' והרא"ש רפ"ד כתבו מפורש דבמקום שיש חשש קשירה אפילו בנקב רחב שאין טורח אסור ובמקום שהנקב צר ויש טירחא אסור משום טירחא גם בלא חשש קשירה [ט"ז סק"ד ומג"א סק"ט וא"ר ות"ש] ואני אומר דאין סתירה משם דהתוס' והרא"ש כתבו על סרבל שהוא בגד עליון וגדול בכמותו ולכן כשיש טורח ודאי אינו נכון להטריח כל כך בשבת משא"כ במנעלים שהם קטני הכמות וזה שכתבו דכשיש חשש קשירה אסור אפילו בנקב רחב שאין טירחא זהו במקום שדרכן לקשור כמבואר מלשונם שכתבו דבענין שהוא רגילות לתקוע ולקשור וכו' עכ"ל כלומר שכן דרך העולם ורבינו הרמ"א לא מיירי בכה"ג ובהגהות מרדכי פ"ד מצאתי מפורש כדבריו וז"ל פסק רבינו שמואל בר נטרונאי דרצועות מקטורן שנשמטו מותר להחזירן בשבת וכן פסקו הגאונים וכו' ובלבד שיהא שם באותו ענין שלא נצטרך לחוש שמא יתקע כגון שהנקב גדול שיכול להחזיר בלי טורח עכ"ל הרי להדיא כדברי רבינו הרמ"א ואפילו אם נאמר דפליגי על התוס' והרא"ש כיון דזהו בדרבנן הולכין להקל וכן נלע"ד עיקר: