שלום וברכה. ישנם כל כך כך הרבה דברים שקשורים לנושא החשוב הזה.
להלן נפרט כמה מהם.
אחד הדברים בסיסיים הוא הזדהות פנימית עם הזולת נעשית כאשר מנסים להיכנס לעולמו באמת ולדמיין לעצמו כיצד היינו מרגישים אילו נקלענו אנו למצבו. לדוגמה: כשהחבר מדבר על רגש מסוים אף על פי שאצל השומע הרגש פועל באופן שונה ובעוצמות אחרות הוא מנסה לדמיין לעצמו את הרגש שחברו מתאר באוזניו.
העולם הפנימי של בני האדם מורכב מאותם כוחות נפש עצמם. הכוחות עצמם קיימים אצל כולם ההבדלים טמונים באיכותם של הכוחות במידה ובמינון ובאיזון שנוצר בין כולם – אצל כל אדם נוצר 'הרכב' ייחודי משלו. לדוגמה: לכולם יש שכל ורגש אולם אצל אדם אחד הרגש הוא החזק יותר ואצל אחר – השכל. כך גם ברגשות ובמידות. לכולם יש חסד וגבורה אהבה ויראה אלא שיש אנשים שכוח האהבה שלהם חזק יותר ויש מי שכוח היראה חזק בהם יותר וכן הלאה.
אילולא היה המבנה הבסיסי של הכוחות הפנימיים זהה אצל כולם – לא היה שום סיכוי שהאחד יבין את דברי רעהו ויוכל להרגיש את שמרגיש הזולת. אומנם אנשים נבדלים זה מזה אבל המבנה הזהה הוא שמאפשר לאחד להבין את רעהו ולהזדהות עימו.
חשיבות ההכלה
כאשר אדם מקשיב לזולת ושומע את הדברים שהלה מספר לו עליו להכיל את מה שהוא שומע להקשיב לקבל ולחשוב היטב איזו תגובה תהיה הנכונה והמועילה ביותר ורק אז – להביע אותה באופן מתון ומחושב.
לדוגמה: אדם מספר לחברו על כשל התנהגותי שלו שנמשך שנים רבות – הוא 'נופל' פעם אחר פעם באותו ה'בור' ואיננו מצליח להתגבר. אם החבר המאזין יביע זעזוע יאמר שמה ששמע הוא דבר "איום ונורא" – ספק אם תגובתו תועיל שכן כוח ועידוד לעבודה פנימית שתוביל לשינוי – אין בה; ואדרבה ייתכן אף שתזיק שכן היא יכולה לשדר לזולת שקרה לו "אסון" וכבר מאוחר מדי לשנות ולתקן. מלבד זאת דבריו עלולים לעורר בחבר אי־נעימות ואפילו חרטה וצער על שדיבר וחשף את מצבו.
המקשיב נדרש אפוא לשים לב שלא להתרגש יותר מדי שכן התרגשות כזאת עלולה להעצים את הבעיה. עליו להראות למדבר שהוא מבין ומכיל את מה שהיה וכעת שניהם יחד יתמקדו בחיפוש הדרך לתיקון.
כאשר אדם נוכח לדעת שסיפר משהו קשה והמקשיב מכיל זאת ולא מתרגש מדי התגובה המתונה נוסכת בו כוח לרצות ולהתקדם בתהליך השינוי. הוא מאמין שלא 'כלו כל הקיצין' שעדיין אפשר לתקן.
חשוב שהחבר המסייע לא יהיה מעורב בעניין המוצג לו. מעורבות אישית תפריע לו להפעיל שיקול דעת לנתח את המידע ולנסות לחפש דרך לתקן את הנחוץ. הראייה ובחינת העובדות חייבות להיות חפות מנגיעה אישית. רק כך הן תוכלנה להיות אובייקטיביות ומציאותיות ומתוך כך להוביל למסקנות ראויות.
מסופר על הרבי מהר"ש שלאחר שהיה מקבל אנשים ליחידות היו בגדיו ספוגים זיעה. כשהתפלא המשרת שלו והביע תמיהה על התופעה אמר לו הרבי:
"למה לא תבין משום מה אני מזיע? במשך השעה האחרונה היו אצלי עשרים וחמש אנשים בשביל שאוכל להשיב לכל אחד עצה אני צריך להרגיש בצרתו כמו שהוא בעצמו מרגיש ואחר כך כשאני צריך ליתן לו עצה לא אוכל לעשות כן כשאני בלבושיו ואני צריך להפשיט את לבושי עצמי מלבושיו ולהתלבש בלבושים שלי וכך לכל שואל – פעמיים האם אפשר שלא להזיע?"
סיפור זה מלמדנו על הצורך להזדהות עם הזולת וכביכול להתלבש במלבושיו כדי להבין אותו וגם על הצורך "לחזור לעצמנו" כדי להיות מסוגלים לתת עצה ולכוון בצורה נכונה.
לשמור סוד
נקודה נוספת וחשובה להדגשה בכל שיתוף בין חברים קשורה לנאמנות:
כדי שאדם יוכל לשתף את חברו באמת הוא חייב להרגיש שהוא סומך על אותו חבר – שלא יזלזל בדבריו שלא יפגע בו ושלא ישתמש בעתיד במידע שיגלה לו – כנגדו.
תנאי נוסף לשיתוף הזה – הוא שהמשתף יחוש שיש לו אמון וביטחון בחברו שכל מה שיספר לו – יישמר אצלו בלבד והוא לא יגלה את הדברים לאיש ללא רשותו. ואולם יש מקרים קיצוניים שבהם החבר השומע מבין שנשקפת לחברו סכנה גשמית או רוחנית גדולה ולו – אין כלים להושיט לו את העזרה הנחוצה. האם ישמור הכול בסוד ולא ידווח לגורמים המוסמכים?! אין הכוונה לשמירה מן הסוג הזה. לאותם גורמים מוסמכים שהמידע נחוץ להם כדי להציל – יש לדווח ואולם הדיווח חייב להיעשות בזהירות רבה ובהקפדה גדולה שהדברים יגיעו אליהם בלבד ולא לשום גורם זולתם. המידע יישמר ולא 'ידלוף' למקומות שאיננו אמור להגיע אליהם.
היכולת להיות 'בעל סוד' בדרגה הגבוהה ביותר חשובה מאוד בכל קשר של חברות. וכדבריו של אדמו"ר המהר"ש: "בבעלי סוד כמה וכמה דרגות. יש אחד שרואים עליו כי הוא מחזיק סוד אלא שאין הוא מגלה אותו. למעלה מזה הוא מי שאין מכירים בו שיש לו סוד. דרגה גבוהה עוד יותר היא שגם אם מישהו יודע את הסוד ומספר עליו בפניו לא ניכר עליו ואפילו במראה פניו שהוא כבר יודע את הסוד הזה. זה בעל סוד אמיתי".
