זמן קריאת שמע ותפילה

שאלה זו נשאל הרבי מלובביץ' וענה עליה במכתב להלן (אגרות קודש חלק י"ג עמ' רלה):
"במ"ש אודות התנהגות של אחדים שאינם מדקדקים כ"כ בקריאת ק"ש וברכותי' בזמנה. אבל קוראין ק"ש קטנה בזמנה.
-כבר ידוע פסק המשנה, אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ונפסק באו"ח סי' צ"ח סעיף ב' שהכוונה בזה להתבוננות המתאימה. ונפסק ג"כ ברמב"ם הל' תפלה פרק ד' טו-טז שתפלה בלא כונה בטלה היא לגמרי, וכבר מבואר במ"א בכוונות אלו שלכן אין סתירה ממ"ש הרמב"ם שם פרק יו"ד הלכה א', ואכ"מ. ועפ"ז מובן שהכוונה האמורה עיקרית עוד יותר מאשר הדיוק בזמן, כיון שבלעדה התפלה בטלה לגמרי. ועיין שו"ע סימן פ'". ע"כ.
ונפרט את המקורות שמצטט הרבי, שעל בסיס זה מסביר הרבי מדוע יש הנוהגים להתפלל גם לאחר זמן קריאת שמע:
ראשית, פותח הרבי במשנה במסכת ברכות (פרק ה' משנה א'):
"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום…".
וביארו מפרשי המשנה (הרמב"ם, הברטנורא, תוספות יו"ט ועוד), שהכוונה ב"כובד ראש" היא להכנעה, ענווה ויראה לפני הקב"ה טרם התפילה, ובכך ניתן לכווין יותר בתפילה.
וכן נפסק להלכה בשו"ע (אורח חיים סימן צ"ח ס"א):
"המתפלל צריך שיכוין בלבו פי' המלות שמוציא בשפתיו. ויחשוב כאלו שכינה כנגדו. ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו. ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות.
וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שיתבטל המחשב' וצריך שיחשוב בדברי' המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמי' ולא יחשוב בדברי' שיש בהם קלות ראש".
והרמ"א מוסיף:
"ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלו' האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו [הר"י ריש פ' אין עומדין]…".
וכן פסק אדמוה"ז בשולחנו (שם) כדברים אלו ממש של המחבר.
מכאן רואים, שעיקר ענין התפילה היא הכוונה, וחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה רק בשביל לרכז את כח המחשבה כדי שיוכלו להתבונן בתפילה כדבעי (במאמר מוסגר: התוספות יו"ט במשנה ברכות שהוזכרה לעיל, מביא בשם רבינו יונה – שלמרות שבד"כ הכוונה ב"שעה אחת" היא לזמן קצר, ולאו דוקא שעה ממש. כאן הפירוש הוא שעה ממש! עיי"ש. שמזה רואים עוד יותר עד כמה חשובה ההכנה לתפילה שתהיה כדבעי, וכ"ז בשביל שיוכל לכוין כראוי בתפילה, היות והכוונה היא עיקר התפילה וכו' כנ"ל).
ומביא הרבי את פסק הרמב"ם (הל' תפלה פרק ד' הלכה ט"ו ט"ז):
"כַּוָּנַת הַלֵּב כֵּיצַד. כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּכַוָּנָה אֵינָהּ תְּפִלָּה. וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה.
כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה. שֶׁיְּפַנֶּה אֶת לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבְתַחֲנוּנִים וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי וּמַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת קֹדֶם תְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַת לְאַחַר תְּפִלָּה וּמַאֲרִיכִין בִּתְפִלָּה שָׁעָה". ע"כ.
ומכך שהכוונה היא העיקר, לכן – מבאר הרבי- דוחים את אמירת ק"ש בשמנה בציבור מפני ההכנה לתפילה.
אך כמובן שאומרים ק"ש בזמנה (ונקראת ק"ש זו, ק"ש קטנה), לאחר ברכות השחר וברכות התורה וכו'. ולאחר מכן מתפללים מעט יותר מאוחר לאחר ההכנה המתאימה.
כאן המקום להזכיר אודות ההכנות ההכרחיות לתפילה ע"פ חסידות והם: טבילה במקוה טהרה קודם התפילה, נתינת צדקה, לימוד והתבוננות בחסידות טרם התפילה וכו'. שכל אלו מסייעים לכוין יותר בתפילה ולפעול שתתקבל למעלה.
כמובן ופשוט, שאין היתר לאחר התפילה סתם כך שלא לצורך, וכל ההיתר המדובר הוא רק בשביל הזמן הנצרך לסיים את כל ההכנות לתפילה ביישוב הדעת ובנחת, ולקיים את מצות התפילה כראוי בכוונה ובהתבוננות נכונה.