לפי מה שאת מתארת, קיים אצל הילדה צורך למקום ייחודי שיהיה רק לה. זהו בהחלט צורך מובן ובריא, שמישהו מרגיש שיש משהו ייחודי רק לו ביחס של האמא וכדומה. הצורך למקום הייחודי הזה "מתלבש" על השיחות שאת עושה איתה כאשר את יוצאת איתה לאיזה מקום וכדומה.. היא מפרשת שזה שאמא הולכת עם כולם, אז היא לא הולכת רק איתה, וחסר לה הייחודיות ולכן היא בוכה. היא חווה את זה כפגיעה, מאחר שלוקחים משהו שהוא רק לה ונותנים גם לאחרים.
מה שצריך לעשות, הוא להסביר לה, שיש בהחלט משהו שאת עושה רק איתה ואין לאחרים. לדוגמא, את אמנם הולכת עם הילדים האחרים ונותנת להם זמן איכות, אבל איתה את הולכת למקום מסויים, נניח איזה גינה מסויימת, או קניה ייחודית, בגד, צעצוע או ממתק מיוחד שלאחרים את לא נותנת את זה ורק לה יש את זה. זה משהו מיוחד רק לה. (באותה מידה אפשר גם לילדים האחרים להגיד דבר דומה בענין אחר שיהיה יחודי אליהם אם יש צורך).
ברגע שהיא תרגיש שיש משהו ייחודי שאת עושה איתה ולא עושה עם האחרים, הצורך הזה ימולא.
הצלחה רבה ושבת שלום.