זכותנו על הארץ

שלום וברכה, יש לי שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן,

למה אנחנו טוענים שארץ ישראל שייכת דווקא לנו,

בעוד שיש עוד עמים נוספים שהיו שוכנים בארץ בשנים עברו?

אולי אנחנו היינו הכי הרבה זמן, אבל למה דווקא אנחנו?

שלום וברכה.

כדי להבין את התשובה על שאלתך, ננסה להקדים את דברי הרבי בכמה מקומות על הזכות שלנו בארץ, לשלול את ההבנות הלא נכונות ולעמוד על הזכות היחידה והאחת.

הרבי התנגד כמה וכמה פעמים לטענה שנשמעת בעולם שאומות העולם הם אלו שהעניקו לנו את הארץ, והסיבה לכך היא שאין ברשותן של אומות העולם למסור לנו למשהו שלא שייך להם.

הרבי אף התנגד לטענה שלעם ישראל ישנה זכות היסטורית בארץ, בגלל שהיא הארץ שבה שכנו אבותינו, והסיבה לכך היא, כי עמים רבים שכנו בארץ בזמנים שונים, ואין להם שום זכות לטעון על הארץ זכאות.

אלא, הבהיר הרבי פעמים רבות, שהזכות היחידה של עם ישראל על ארץ הקודש היא זכות ההבטחה האלוקית שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו –

"לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואת אותה ההבטחה הבטיח הקב"ה ליצחק, ואף חזר עליה ליעקב.

כך גם הבטיח הקב"ה  ביציאת מצרים "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".

וממילא מובן, שההבטחות האלו הם ההבטחות שמהוות את הבעלות היהודית של עם ישראל על ארץ ישראל, והן הטענות היחידות שאי אפשר לערר אותם,

הבטחות אלו של הקב"ה מהוות את הבעלות היהודית על ארץ ישראל והן הטענות היחידות שאין להן עוררין מכיוון שרובו של העולם מאמין בבורא עולם ובתנ"ך ובכתוב בו. טענות אלו הן טענות הצודקות והישרות ביותר שאין להן עוררין והן אלו שיתקבלו על מדינות העולם יותר מכל טענה אחרת.

הרבי אמר כמה פעמים, שהטענה שתתקבל בקרב אומות העולם היא ציטוט של הרש"י הראשון על הפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ":

וכך כותב רש"י הראשון (בראשית, פרק א, פסוק א):

"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"

וביאור הדברים, רש"י מתעכב על כך שהתורה מתחילה מהסיפור של "בראשית ברא" – סיפור בריאת העולם, והיא לא מתחילה מהמצוות שציווה הקב"ה לישראל "מהחודש הזה לכם" – שהיא המצווה הראשונה שהצטוו בה ישראל.

ו"מה טעם פתח בבראשית" – שאם יבוא זמן שיבואו אומות העולם ויטענו שעם ישראל גזל את הארץ – "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים",

מיד יהיה ליהודים תשובה מוכנה, שהקב"ה הוא זה שברא את העולם, והוא זה שמנהל את העולם "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא"

הוא זה שבראה, והוא זה שנתן אותה למי שישר בעיניו, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. הוא נתן את הארץ לארצות שבעה גויים, והוא זה שנתן את הארץ ליהודים לאחוזת עולם.

הרבי התעכב כמה פעמים על כך שרש"י זה הוא רש"י הראשון, בגלל החשיבות של נושא זה.

וממילא מובן, שלא יכולה להיות שום טענה על הבעלות היחידה של עם ישראל על ארץ ישראל.

טענות נוספות שהרבי דחה, היא שגם ישמעאל הוא בנו של אברהם אבינו, ולכן, טוענים, שגם לצאצאיו אמור להיות איזו זכות בארץ ישראל.

ומסביר הרבי, שהערבים היום אינם הצאצאים של ישמעאל, וחוץ מזה, ישמעאל וכל בני הפלגשים לא ירשו את הארץ, אלא הם שולחו עוד בחיים של אברהם אבינו לארץ בני קדם. ולכן, אפי' אם היו הם צאצאיו של ישמעאל, לא היה להם שום חלק בארץ ישראל.

מכל זה מובן, שהזכות שלנו על ארץ ישראל היא בגלל סיבה אחת – ההבטחה האלוקית של הקב"ה לאברהם אבינו, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", כל הארץ היא של הקב"ה, הוא ברא אותה, והוא נתן אותה לאשר ישר בעיניו.

צריכים להתחזק באותם הרעיונות, לעמוד איתם חזק, ובזכות העמידה האיתנה על שלימות ארץ ישראל, נזכה בע"ה בקרוב ממש לגאולת עולמים, ואז נקבל גם את החלקים הנוספים של ארץ ישראל, ארצות קיני קניזי וקדמוני, שגם הם הובטחו לנו, אלא שלא הגיעו אלינו עדיין.

 

מקורות

מקורות:


חומש בראשית,  פרק א, פסוק א.


חומש בראשית, פרק יב, פסוק ז.


שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ט.