כדי להבין זאת, צריכים להקדים בכלל את היסוד של תשובה. תשובה אמיתית היא לא רק שפועלת על העתיד, שמכאן ולהבא הכל יהיה כמו שצריך, אלא היא פועלת גם כן על העבר – העבר יכול להשתנות ולהתעלות למקום אחר לגמרי.
במציאות לא תמיד הקשר הזוגי מושתת על היסודות האיתנים שמנינו. נוכל למצוא חוסר עדינות וחוסר הבנה בין בני הזוג, חוסר רצון להשקיע מאמץ וממילא יחסים עוינים ולא ידידותיים וכן הלאה.
במקום הזה חשוב מאוד להכיר את הכלל ש"במקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (תלמוד בבלי, ברכות לד ע"ב).
היכולת לתקן, לעשות תשובה, היא אחד היסודות הבסיסיים לא רק בקשר בין אדם לקונו אלא גם ביחסי אנוש. כל משבר, קושי או טעות בהנהגה ניתנים לתיקון ואיחוי. כשנעשה תיקון אמיתי האדם מגיע לדרגה גבוהה יותר עד ש"זדונות נעשו לו כזכויות", הצער שנוצר מהריחוק והפירוד יהפוך לכוח מניע להעצמת הקשר למקום גבוה יותר.
דווקא שמגיעים ממקום של שבירה ונפילה ארוכות בשנים, הם אלו שיכולות להביא את האדם אחר כך שה"זדונות" נהפכו לו ל"זכיות" – שהמקומות והזמנים הלא חיובים, נהפכים להיות כמו זכיות. הם מגלים בנו מקום עצמי, שלאו דווקא מתגלה באופן סדרתי. ד
הרבי מגלה לנו שבדור שלנו גם התשובה צריכה להיות מתוך שמחה. אומנם בדורות קודמים היה מקום לעבודה בקו של בכי ומרירות ולב נשבר, אולם היום הדבר שונה. וכלשון הרבי במאמר (שבת פרשת וישלח התשמ"ו): "אומנם עניין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דור דעקבתא דמשחא, כיוון שבדורנו אין לנו כלל עניין המרירות וכו', וצריכים התחזקות והתעודדות יתרה כו', ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דווקא".
וכפי שהרבי כותב לאישה במכתב: "במה שכותבת שלפעמים עצובה היא, אין זה מתאים להוראת תורתנו תורת חיים המצווה כל אחד ואחת מבני ישראל, עבדו את השם בשמחה, ואפילו כשאדם יודע אשר עשה איזה מעשים שלא היה צריך לעשותם, צריך הוא להתחזק בביטחונו בנותן התורה ומצווה המצוות שייתן לו כוח לעשות תשובה ולהתנהג באופן שימלא רצון הבורא, ומובן שביחד עם זה צריך הוא להתחרט על המעשים הלא טובים, אבל לא להיות בעצבות בכלל וכשמשתדלים באמת בזה הרי התשובה היא מפנימיות הלב יותר, ומכפרת כל העוונות" (איגרות קודש, כרך י"ד, עמ' רעח)
השמחה היא יסוד הכרחי לבניית תקשורת זוגית, ואפילו בעת שבני הזוג באים לתקן עיוותים בקשר או לשפר יחסים, העבודה צריכה להיות מתוך שמחה.
אהבה היא כמו נשמה שללא גוף פורחת ונעלמת. היסודות שהרבי הריי"ץ הביא במכתבו הם הכלים, כמו הגוף, שיעזרו לנו לפתח את האהבה בבית. האמונה בקשר הפנימי, בברית הכרותה בין בני הזוג, תיתן את הכוח לתקן את ההנהגות הקלוקלות והלקויות.
יש לזכור שבנישואים, כבכל קשר, עלולים להיות משברים ונפילות, אבל אם בני הזוג יקפידו לזכור שהקשר הוא ברית פנימית ועצמית בין נשמותיהם והקושי הוא חיצוני וחולף, הם ימצאו בתוכם כוח לבנות ולתקן.
מבואר בחסידות שכשיש ריחוק בין בני אדם בגלל כעס או פגיעה, שאז האהבה מתעלמת, יהיה בכוח מידת הרחמים לפדות את האהבה מההעלם שהיא נמצאת ולגלות אותה מחדש.
עניין זה רמוז בפסוק (ישעיה כ"ט, כב): "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם". בחסידות מבואר שבפסוק זה טמון יסוד חשוב בעבודה הנפשית הנלמד מכך שיעקב פודה את אברהם.
אברהם מסמל את מידת החסד – אהבה. לפעמים אהבת אברהם שבויה בשנאה ובכעסים המרחיקים וחוסמים אותה. יעקב, המסמל את מידת הרחמים, פודה את אברהם.
ביחסי אנוש זה יפעל לדוגמה כך: אדם שכועס חווה חוויית ריחוק. רגש האהבה לא גלוי בזמן הכעס. אך אם הוא יתבונן ויחשוב כמה מסכן ואומלל האדם שפגע בו וכו', התבוננות זו עצמה תרגיע ותביא לרגש של רחמים כלפיו, רגש הרחמים יפתח מחדש את הלב, ינטרל את השנאה ויאפשר קרבה מחדש.
הרחמים פותחים מחסומים. כאשר הלב נפתח כלפי הזולת מתגלה האהבה. גם בין בני זוג יש מקום למידת רחמים מתוקנת. כשאחד מבני הזוג טועה או נופל ומתנהג שלא כראוי כלפי זולתו, באופן טבעי התגובה תהיה פגיעה ועלבון, ואולי, באופן טבעי, פגיעה חוזרת. כדי שלא ליפול למקום הזה יש לגייס את מידת הרחמים, החושפת את ה'פנים' הטוב של בן הזוג, שם יש אהבה ורכות שכרגע נפלו למקום של כעס ותגובה לא ראויה, ולרחם על המקום הפנימי הטוב הזה שלא בא לידי ביטוי במציאות.
יחס כזה ירומם חזרה את מערכת היחסים בין בני הזוג וימנע ממנה להתדרדר. כשאדם שרוי בשמחה יהיה בו הכוח הפנימי לרחם על זולתו. מצב של עצבות סוגר את הנפש ולא מאפשר רוממות, רוחב לב והתבוננות בזולת במבט של רחמים.
התקופה שבה אנו נמצאים, סוף האלף השישי, מקבילה בימי השבוע ליום שישי קרוב מאוד לכניסת השבת. כשם שבבתים מצויה לעיתים המריבה ביום שישי כש'או-טו-טו' נכנסת השבת הקדושה, כך גם התקופה שלנו, 'דקות' ספורות לפני כניסת עידן הגאולה, "יום שכולו שבת", האלף השביעי, אנו מוצאים קושי גדול במיוחד ביצירת זוגיות טובה והרמונית.
דווקא בדורנו השטן מנסה בכל דרך לחבל בהרמוניה ובשלווה הזוגית, ביודעו היטב שהיא הנדבך העיקרי שבנייתו תזרז ותחיש את בניין הבית הכללי, את בית המקדש. עמידה באתגר, המתבטאת באי-כניעה לפיתויי יצר המריבה ובהבאת שלום אמיתי בבמה הביתית הקטנה – היא שתביא לשלמות הנישואין בין החתן – הקב"ה, לרעייתו – כנסת ישראל, בגאולה הנכספת, האמיתית והשלמה, תכף ומייד ממש.
