התרה על ידי שלושה- המשך

שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רכח סעיף א: מי שנדר ונתחרט, יש תקנה ע"י חרטה, ואפילו נדר באלהי ישראל. כיצד יעשה, ילך אצל חכם מומחה, דגמיר וסביר, ואם אין יחיד מומחה ילך אצל שלשה הדיוטות, והוא דגמירי להו וסבירי וגם יודעים לפתוח לו פתח, ויתירו לו. והאידנא אין מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד.

פתחי תשובה יורה דעה סימן רכח ס"ק א: אין יחיד מומחה ילך משמע דאם יש יחיד מומחה לא מהני ג' הדיוטות מיהו אין זה מוכרח די"ל דלהכי כתבו הפוסקים ואם אין כו' מפני שודאי טריחא מלתא בג' טפי מבאחד לכן אמרו באם אין מומחה צריך ג' דוקא ולעולם בג' סגי אפי' במקום יחיד מומחה מיהו בש"ס בכורות דף ל"ו ע"ב לענין היתר בכורות מפורש דאין ג' בני הכנסת יכולים להתיר במקום שיש מומחה ועיין בפירוש הרע"ב במשנה שם שכ' בהדיא דגם גבי נדרים אין שלשה מועילים ביש יחיד מומחה. ולפ"ז נראה דאף שכתבו הפוסקים דאין מומחה האידנא מ"מ ראוי לחוש לחומרא במקום שיש חכם או אב"ד שלא להתיר בג' הדיוטות רק לצרף ב' עם הרב ובפרט דיש לחוש לדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' שבועות דין ה' דכל חכם מובהק בדורו הוא יחיד מומחה לנדרים ומצאתי (בתשובת חות יאיר סי' קכ"ט) שהאריך בזה להוכיח דגם במקום שיש מומחה יכולים ג' הדיוטות להתיר ובסוף הביא דברי הר"ן בנדרים דף כ"ג שכתב בהדיא דלכתחלה אין יכולין משום כבודו של חכם אבל בדיעבד אישתרי ליה נדרא ע"ש:

ש"ך יורה דעה סימן רכח ס"ק ב: והוא דגמירי להו וסבירי. כלומר שלומדים עמהם הלכות ומבינים ומשמע אפילו לית בהו חד דגמיר מעצמו אלא כל דגמרי להו אחרים וסברי מתירין, ול"ד למ"ש בח"מ סי' ג' דבדיינים אי לית בהו חד דגמיר ויודע סברות בדינים פסולים לדון דהתרת נדרים לאו דין הוא כמו שיתבאר וזה הוא דלא כהדרישה בסימן זה והעט"ז כ' והוא דגמיר להו וסברי קצת כדי שידעו מה שיתירו כו' משמע שא"צ שיהו סברי היטב אלא כל שסברי קצת כדי שידעו מה יתירו סגי וכן נוהגים:

ט"ז יורה דעה סימן רכח ס"ק א: דגמירי להו וסבירי. פי' שמבינים מה שלומדים עמהם אבל גמיר וסביר דמומחה פירושו שהוא כבר יודע בקבלה מרבותיו ויודע סברות גם מעצמו:

ש"ך יורה דעה סימן רכח ס"ק ג: וגם יודעים כו'. אף על גב דלא בעינן פתח לכל הדברים מ"מ אינם ראוים להתיר אפי' ע"י חרטה אם לא שיכולין להתיר ג"כ ע"י פתח דשמא יבא לפניהם נדר שצריך פתח ולא ידעו להבדיל בין נדר לנדר פרישה:

ש"ך יורה דעה סימן רכח ס"ק ד: והאידנא כו'. ואין להתיר אלא בג' דגמרי להו וסברי קצת כמ"ש וכל שאינו כן אפילו יש בהן אחד חכם גדול לא כלום הוא וכן כל שאינם ג' אפילו הם שניהם חכמים גדולים אין התרתם התרה ואפילו דיעבד וצריך לחזור ולהתיר בג' וכ"כ הב"ח ופשוט הוא:

ט"ז יורה דעה סימן רכח ס"ק ג: והאידנא אין מומחה. משמע שאפילו בדיעבד לא הוה היתר ומה שמסיים להתיר ביחיד בטור כתוב במקום ביחיד בפחות משלשה נראה כונתו למעוטי שנים דלא כמו שמצינו בדין אליבא דשמואל דשנים שדנו דיניהם דין הכא אינו כן דאפילו דיעבד לא מתכשר אפילו בשנים דלא עדיפי ממומחה בזמן הזה:

שו"ת חוות יאיר סימן קכט: ואין זה פלא לנייר מחוק כמוני רק בקשתי ממעלתו יעיין בדברי הפוסקים אם נמצא דין זה בפירוש שבמקום שיש יחיד מומחה אסור להתיר בג' +/מהגהות ב"ד/ ע' ירושלמי חגיגה (פ"ק ה"ח) דמפורש וע' זכר ישעיהו להג' מהר"י יאליס על הר"מ ה' שבועות מ"ש ע"ד המחבר.+ דאי תניא בפירוש תניא ואי מכללא והוא מה שכתבו הפוסקים שאם אין יחיד מומחה יתירו ג' הדיוטות יש תשובה דלא ר"ל כזה ולדייק הא ביש יחיד מומחה לא סגי בג' הדיוטות רק מפני שודאי טריחא לי' מלתא בג' טפי מבחד לכן אמר באם אין יחיד מומחה צריך ג' דווקא ולעולם בג' סגי אפי' במקום יחיד מומחה והכי יש לפרש ג"כ מ"ש בגמ' הנ"ל שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם. ואף על פי דגבי בכור מפורש בש"ס שבמקום שיש מומחה לא התרת בכורות שאני דצריך בקיאות גדול כדמוכח בגמ' פ"ק דסנהדרין יתיר בכורות אל יתיר וכ"כ כמה פוסקים דצריך בקיאות גדול במומי בכורות ותדע שהרי ר"י ס"ל אפילו יש ב"ד של כ"ג לא ישחט אלא ע"פ מומחה ובהתרת נדרים לא פליגי. ועוד ראיה מדאיצטריך למימר שם בגמרא מפירין נדרים במקום שאין חכם לאפוקי מדר"י והרי גם לרבנן טובא קמל"ן דדוקא במקום שאין חכם ואין לומר א"כ תקשה גבי מ"ש ג' מתירין את הבכור ל"ל לאפוקי מדר"י הל"ל ג"כ דקמל"ן דדווקא במקום שאין מומחה. די"ל מפני דכבר מקמי אמר ר' ירמיה כן ואמר בש"ס דקמל"ן זה לפרש דברי רבנן לכן ר"ח בר עמרם שהיה אחריו ע"כ לא אתא לפרש רבנן רק קמל"ן הלכה כרבנן ולאפוקי מר' יוסי אבל גבי הפרת נדר קשה הל"ל כך דהא קמ"ל. אלא ע"כ דאין זה נכון לומר דאין התרת נדרים בג' רק באין יחיד מומחה. ועוד ראיה מלשון רש"י שם במקום שאין חכם הא יש חכם הוא לבדו מתיר. ואתא רש"י לאשמועינן דמ"ש במקום שאין חכם לא אתא להחמיר בדיוק רק להקל ועוד קצת ראיה אם יש איסור להתיר נדר בג' ביש חכם לא אישתמיטתי' לגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים לפרש זה ולא לסמוך על דממילא מישתמע. עוד נראה באם ההלכה פסוקה כך דאין התרה בג' במקום שיש יחיד מומחה היה נראה דנהי דק"ל להחמיר שאין יחיד מומחה בזמן הזה מתיר נדרים מ"מ היה נראה לחוש ג"כ לחומרא במקום שיש גדולי חכמי ישראל ותופסי ישיבה ואב"ד בעירם שאין להתיר בג' הדיוטות. רק לצרף ב' עם הרב וכה"ג ולחוש לדעת הרמב"ם דס"ל דכל חכם מובהק בדורו הוא יחיד מומחה לנדרים מיהו להחמיר.