התערבות צנצנות

דין ביטול בתערובת יבש ביבש
המקור מהגמרא ושיטות הראשונים:
גיד הנשה שלא הוציאו מהתערובת אוסר את כל הגידים אפילו שאין נתינת טעם:
במשנה במסכת חולין מובא לגבי גיד הנשה שהתבשל עם גידים המותרים, שאם מכירו ומוציא אותו מתוך התערובת ולא נתן טעם בתערובת – שאר הגידים והרוטב מותרים, ואם אינו מכירו ולא הוציאו מהתערובת – אפילו שאין נתינת טעם (כגון שבתבשיל בכללותו עם הרוטב וכו' יש ששים כנגד הגיד) כל הגידים אסורים.
וכן הדין בחתיכת נבילה או דג טמא:
וכן חתיכה של נבלה או חתיכה של דג טמא שהתבשלה עם חתיכות של היתר, אם מכיר את החתיכה האסורה והוציא אותה מהתערובת ולא נתנה טעם – שאר החתיכות מותרות, ואם אינו מכירה ולא הוציאה מהתערובת – אפילו שאין נתינת טעם כל החתיכות אסורות.
הגמרא הקשתה מדוע הגיד אינו בטל ברוב הגידים:
בגמרא הקשו: מדוע במקרה שאינו מכיר את הגיד (או החתיכה) אינו בטל ברוב הגידים? כלומר מאחר שאין נתינת טעם והחשש הוא רק לגבי כל גיד וגיד שאוכל שמא הוא הגיד האסור – מדוע שלא יתבטל האיסור ברוב? והיינו שכאשר לוקח גיד מהתערובת ורוצה לאכלו – נלך אחר הרוב ונאמר שהוא מותר, וכך בכל גיד וגיד!
הגמרא תירצה שהגיד הוא בריה שאינה בטילה:
הגמרא תירצה שכיון שגיד הנשה יש לו דין בריה אינו בטל, ועל דרך זה לגבי חתיכה תירצה הגמרא שמדובר בחתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה.
משמע מדברי הגמרא שדבר שאינו בריה או חתיכה הראויה להתכבד – אכן בטל ברוב.
לרוב הראשונים בתערובת יבש ביבש האיסור בטל ברוב:
מכאן למדו רוב הראשונים (תוספות רא"ש ספר התרומה ועוד) שמה שהצריכו חכמים ששים הוא רק במקרה שצריך לבטל את הטעם. אבל כשאין נתינת טעם, והיינו תערובת יבש ביבש (כמו במשנתנו שלגבי הגידים הרי זה כתערובת יבש ביבש) – האיסור בטל ברוב אפילו מדרבנן (אם אינו בריה וכו'), כגון אם יש שלש חתיכות ששתים מהן מותרות ואחת אסורה – החתיכה האסורה בטילה ברוב משום שיש כנגדה שתים מותרות (ביטול זה נקרא בפוסקים "חד בתרי").
לראב"ד אפילו בתערובת יבש ביבש צריך ששים:
אמנם הראב"ד ביאר שאין כוונת הגמרא לביטול ברוב ממש ("חד בתרי"), אלא כוונתה לביטול ברוב של ששים, שהרי מדרבנן צריך ששים. כלומר לשיטת הראב"ד חכמים הצריכו ששים אפילו בתערובת יבש ביבש (וכתב הבית יוסף שכך משמע גם מהרמב"ם).
בתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו לדברי הכל צריך ששים:
כאמור, דעת רוב הראשונים שבתערובת יבש ביבש האיסור בטל ברוב אפילו מדרבנן. וכתב ספר התרומה שדין זה הוא דווקא בתערובת מין במינו (כגון תפוז של איסור עם שני תפוזים של היתר), כיון שמן התורה מין במינו לעולם בטל ברוב (אפילו בתערובת לח בלח). אבל במין בשאינו מינו שבתערובת לח בלח צריך 60 מן התורה (משום שטעם כעיקר) – בתערובת יבש ביבש הצריכו חכמים 60, כיון שאם יבשל הכל יחד יבוא לידי נתינת טעם האסורה מהתורה.
בשני צדדים להחמיר צריך 60 מהתורה, ובשני צדדים להקל בטל ברוב:
דברי ספר התרומה מקובלים להלכה. לפי זה, במקרה שיש שני צדדים להחמיר, כלומר לח בלח ומין בשאינו מינו – צריך 60 או טעימת נכרי מן התורה, כלומר האיסור בטל מן התורה רק אם אין טעם, ובודקים זאת על ידי טעימת נכרי או 60. ומאידך במקרה שיש שני צדדים להקל, כלומר יבש ביבש ומין במינו – האיסור בטל ברוב אפילו מדרבנן (למעט בריה, חתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין, שגזרו חכמים שאפילו באלף אינם בטלים).
בצד אחד להחמיר צריך 60 מדרבנן:
ובמקרים שבאמצע דהיינו תערובת לח בלח מין במינו, ותערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו – מן התורה בטל ברוב וחכמים הצריכו 60 (בתערובת לח בלח מין במינו, כיון שהאיסור וההיתר מאותו מין, אין כאן נתינת טעם מן התורה, וממילא מדין תורה "אחרי רבים להטות", אך חכמים גזרו משום מין בשאינו מינו. ובתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו מהתורה בטל ברוב לפי שתולים שאינו אוכל עתה מהאיסור, וחכמים גזרו שצריך 60 שמא יבשלם יחד ויבוא לידי טעם
פסיקת השו"ע והאחרונים:
מין במינו יבש ביבש בטל ברוב:
שו"ע : "חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות מין במינו יבש ביבש – חד בתרי בטיל".
יבש ביבש היינו שהאיסור בפני עצמו ואינו נבלל:
הרמ"א כתב שתערובת יבש ביבש פירושה תערובת שבה האיסור עומד בפני עצמו ואינו נבלל, אלא שהתערב בחתיכות נוספות כמותו ולא ניתן לזהותו.
תערובת קמחים נחשבת לח בלח:
הש"ך כתב שתערובת של קמח איסור בקמח היתר נחשבת כתערובת לח בלח, כיון שהקמחים נבללים זה בזה.
בתערובת יבש ביבש בתוך לח צריך גם 60 וגם רוב בחתיכות:
לגבי תערובת יבש ביבש בתוך לח, כגון חתיכת איסור ("יבש") שהתבשלה יחד עם חתיכות היתר ("יבש") בתוך סיר עם רוטב, כתב הש"ך שצריך 60 ברוטב ובחתיכות כנגד האיסור כמו בתערובת לח בלח, ובנוסף לכך צריך שבחתיכות עצמן תהיינה רוב חתיכות היתר כנגד חתיכת האיסור כמו בתערובת יבש ביבש (ואם אין בהן רוב כולן אסורות אף על פי שיש ששים).
בתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו צריך 60 מדרבנן:
אם נתערב יבש ביבש שלא במינו ואינו מכירו, כגון שנפרך לחתיכות דקות, או שיש כמה מינים ונודע שאחד מהם אסור ואינו ידוע איזה מהם, או שחלוקים בטעמם אך שוים במראה – כתב הרמ"א (על פי הראשונים) שצריך ששים. וביאר הש"ך שמהתורה אף זה בטל ברוב, אלא שחכמים גזרו שמא יבשלם יחד (הפרי מגדים כתב שלפי זה במקרה שיש רוב היתר וקיים ספק אם התערב בו איסור – יש להקל שכל התערובת מותרת, כדין ספק דרבנן, שהרי על הצד שהתערב איסור – מן התורה מותר בכל מקרה ורק מדברי חכמים אסור כיון שאין 60, ומאחר שיש ספק אם התערב איסור הרי זה ספק דרבנן שהולכים בו להקל כאילו לא התערב איסור).
איסור דרבנן שהתערב יבש ביבש:
לרמ"א בתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו צריך 60 אפילו באיסור דרבנן:
הרמ"א המשיך וכתב שאין חילוק בכל זה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן. משמע מדבריו שבתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו – אפילו באיסור דרבנן צריך 60. וכן פסק הפרי מגדים.
לש"ך איסור דרבנן שהתערב יבש ביבש מין בשאינו מינו בטל ברוב:
אמנם לדעת הש"ך במקרה כזה האיסור בטל ברוב, כיון שלא יכול לבוא לידי איסור דאורייתא (שאפילו אם יבשלם יחד ויאכלם לא יעבור על איסור תורה, שהרי כל האיסור שיש כאן הוא מדרבנן).
הגדרת "חד בתרי":
לש"ך די בכך שההיתר מרובה מהאיסור:
הש"ך כתב שאין הכוונה לאחד מול שניים בדווקא, אלא די בכך שיהיה רוב של היתר, שהרי לומדים זאת מהפסוק "אחרי רבים להטות". וכן כתב פרי חדש (הובא בפת"ש) שדי בכך שההיתר מרובה על האיסור בכל שהוא (כגון 10 חתיכות של היתר מול 9 חתיכות של איסור).
למנחת יעקב באיסור תורה צריך שההיתר יהיה כפול מהאיסור:
אמנם לדעת מנחת יעקב (הובא בפת"ש) אכן מן התורה די ברוב רגיל, אך חכמים הצריכו "חד בתרי" ממש, כלומר שההיתר יהיה כפול מן האיסור.
הפרי מגדים כתב שבאיסור דרבנן גם המנחת יעקב יודה שאין צריך כפול אלא די ברוב רגיל.
ועל פי כל האמור לעיל שלמדנו את דברי הרמ"א שתערובת יבש ביבש פירושה תערובת שבה האיסור עומד בפני עצמו ואינו נבלל, אלא שהתערב בחתיכות נוספות כמותו ולא ניתן לזהותו. לפי זה צנצנת שיש בתוכה מרק איסור שהתערבה בצנצנות של מרק היתר – הרי זה תערובת יבש ביבש (על אף שמדובר על מרק שהוא לח).
לגבי תערובת יבש ביבש מין במינו, למדנו שלדעת רוב הראשונים וכן נפסק להלכה, האיסור בטל ברוב אפילו מדרבנן.
לגבי הגדרת רוב, למדנו שלדעת הש"ך והפרי חדש די בכך שההיתר מרובה מהאיסור, ואילו לדעת מנחת יעקב צריך שההיתר יהיה כפול מהאיסור.
נמצא אם כן שלדעת המנחת יעקב כל הצנצנות של המרק אסורות, שהרי יש כאן חמש של היתר מול ארבע של איסור. אבל לדעת הש"ך והפרי חדש הצנצנות מותרות, מאחר שההיתר מרובה מהאיסור.