שאלה זו, שאתה מציג, עולה פעמים רבות כשעוסקים בסוגייא של ביטחון מוחלט בה' ית', שכל צרכינו ועניינו מגיעים ממנו בלבד, ואכן ישנם השואלים ובצדק: אם הכול מגיע ממנו, מפני מה הבורא מצריך אותנו לעמול ולהתייגע בדרך הטבע כדי להשיג את לחמנו? מדוע אין הוא נותן לנו הכול ישירות כמו שנותן לבעלי החיים בעולמנו או כפי שירד המן במדבר?
ב"שער הביטחון" רבינו בחיי מבאר שבהצבת האדם במצב 'טבעי' שבו יצטרך לפעול – הקב"ה מעמידו במבחן: האם יפעל ביושר או ברמאות? בנדיבות או שלא בנדיבות וכדומה.
הצורך של האדם לפעול בעולם מחזק בו את מימוש כוח הבחירה שה' נתן לו: האדם יכול לבחור להתנהג דרך ישרה וטובה בעולם על פי רצון ה', אבל הוא יכול לבחור גם אחרת – ללכת בשרירות ליבו: לשכוח את הבורא ואת העובדה שהכוח שיש בו לפעול הוא מתנה ממנו ולחשוב שהוא פועל בכוח עצמו בלבד ובלא עזרה מלמעלה.
כוח הבחירה שניתן לאדם מבטא שיש בו חלק משלמות הבורא כביכול. כשם שהבורא לא כפוף לשום חוק ושום דבר לא 'כופה' אותו, כך האדם, הנברא היחיד שעליו נאמר ש"בצלם אלקים עשה את האדם", אינו 'כפוי' לעשות מאומה: הבחירה מה לעשות וכיצד – בידו.
כל שאר הנבראים כפופים לרצון הבורא ולחוקיו מבלי שתהיה להם שום בחירה חופשית או יכולת לפעול או לשנות משהו. הם 'פסיביים' במהותם. רק האדם שנברא "בצלם אלוקים" 'אקטיבי': הוא יכול לשנות ולפעול בעולם, מאחר שקיימים בתוכו הכוח והשלמות של הבורא.
אומנם הבורא טבע בנו את הדמות והצלם שלו, אבל כדי שנממשם בדרך הנכונה, חשוב שנפעל להשגתם בכוח עצמנו כביכול, ועל כן הקב"ה מעמידנו במצב שיחייב אותנו לפעול ולהגשים.
כשעוסקים בבחירה של האדם יש להבחין בין שתי רמות:
הרמה הבסיסית והראשונית היא הבחירה בין טוב לרע, לדוגמה: אדם שרוצה להשיג כסף יכול לפעול להשגתו ביושר או שלא ביושר (בגנבה, ברמאות). הבחירה אם לקיים את הציווי האלוקי "לא תגנוב" או חלילה לעבור עליו – בידו.
אומנם זו בחירה בסיסית, אבל נשים לב שלנבראים האחרים אין אפילו בחירה כזאת. בעלי החיים פועלים מתוך דחף (אינסטינקט) ולא מתוך בחירה. לכן בעלי החיים אינם יכולים לחטוא. כשבעל חיים חזק טורף יצור חלש ממנו – הוא פועל על פי התכונות שהוטבעו בו. לעומת זאת האדם צריך לזכור שהוא נבדל מבעלי החיים, ועליו לבחור בטוב. המודעות לבחירה מחייבת את האדם להפעיל את המחשבה והשכל לפני עשיית כל פעולה. עליו לוודא שהפעולה שהוא מתעתד לעשות היא־היא רצון ה'.
הרמה העמוקה יותר של הבחירה מתבטאת במקרים שבהם האדם נדרש לבחור בין אפשרויות שלכאורה אינן נראות 'רע' ו'טוב', אלא בעצם ההתייחסות שלו לפעולותיו בעולם, תבוא הבחירה שלו לידי ביטוי.
מדובר על אדם שפועל ומשיג את לחמו ביושר. הבחירה שלו בהתייחסות שלו להצלחה, ובגורם שהוא מייחסה אליו: הוא יכול לראות בעצמו ובעשייתו את הגורם להצלחה: "כֹחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל הזה" והוא יכול לראות בכל פעולותיו והצלחותיו עדות לרצון ה' ולהשגחתו הפרטית עליו.
גם הבחירה הזאת היא נחלתם של בני האדם בלבד. המלאכים, לדוגמה, לא ניחנו בכוח הבחירה הזה. הם אינם יכולים לבחור לפעול כרצונם – שלא על פי כוונת בוראם. הם חיים בתחושה ברורה שכל מציאותם מלמעלה, וכיוון שהדבר ברור להם לחלוטין, הם אינם יכולים לחטוא ולטעות שהם יוצרים ופועלים בכוח עצמם.
נראה שלבחירה זו התכוונו חכמינו ז"ל באמירתם "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" – הבחירה של האדם ביראת שמיים מתבטאת בתחושותיו ובדרך שהוא מתייחס לדברים.
ההסתכלות על העולם ללא המודעות שהכול מגיע מלמעלה דומה לגנבה. כשם שהגנב נוטל משהו מחברו ומתייחס אליו כאילו מדובר ברכושו שלו, המתעלם מהמקור האמיתי של הדברים – כביכול 'גונב' מרצון ה' ומהשגחתו את 'זכויות היוצרים' (ה'קרדיט') של מה שנפעל בעולם, ומייחס הכול לעצמו או לפעולות הטבעיות.
לסיכום, גם במקרה זה האדם עומד למבחן: תפקידו לעשות חיל ולהתעסק בנסיבות המציאות ולפעול, אבל בד בבד עליו לדעת "כי ה' אלֹקיך הוא הנותן לך כֹח לעשות חיל". היכולת לאחוז בשני ה'קצוות' האלה גם יחד – עומדת למבחן.
בגאולה האמיתית והשלמה יהיה ניכר בצורה ברורה כיצד כל דבר בעולם מתקיים ומושגח בהשגחה אלוקית, מה שאין כן בתקופה שטרם הגאולה. העבודה הנדרשת אפוא מן האדם בעולם גם כעת, להכיר זה ולחיות לאור תודעה זו (למרות האפשרות להתעלם מממנה). כוח הבחירה מאפשר לו לחיות גאולה בחיים האישיים כבר כעת.
יהודים צריכים לחיות עוד בזמן הגלות מעין החיים שיהיו בגאולה השלימה, ובעז"ה כולנו נצא יחד לגאולת עולמים, תיכף ומייד.
