נושא: שבת

השקיה בשבת

המוסיף מים לעציץ שאינו נקוב הנמצא בתוך הבית בשבת בשוגג, על איזה איסור עבר.

מדברי הרמב"ם משמע שחייב מהתורה משום זורע. (ועדיין יש לעיין בזה).

מקורות

במנ"ח מוסך השבת ערך זורע: הביא בשם ספר מגן אבות, להסתפק בזורע בעציץ שאינו נקוב אם חייב או פטור, דאף דלענין תולש קיי"ל דתולש מעציץ שאינו נקוב פטור, מ"מ לענין זורע יש להסתפק מה דינה.


ויעויין בתשובות הרמב"ם [נדפס בהוצאת פרנקל] שהשואל שם רצה לומר דזורע בעציץ שאינו נקוב וודאי פטור כמו בתולש מעציץ שאינו נקוב דאין סברא לחלק ביניהם אך הרמב"ם שם השיב לו דיש לחלק בין זורע לקוצר בענין זה וז"ל שם ואין להקיש שורה [כוונתו לשורה חמין במים דהוי כזורע בעציץ שאינו נקוב] לתולש מעציץ שאינו נקוב לפי שהדבר שכבר נזרע בעציץ שאינו נקוב דינו כדין הדבר שכבר נתלש להיות שאין לו קיום והזורע לא נתנה בו שיצמח על כל פנים ויגיע לתכליתו אבל מעת שנתפשט הגרגיר לצמוח בדבר מועט נתחייב עכ"ל. ומבואר דס"ל להרמב"ם, דיש חילוק בין תולש מעציץ שאינו נקוב דפטור, לזרוע בעציץ שאינו נקוב דחייב.


[וראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן שלו סעיף יב): התולש מעציץ נקוב חייב מפני שהוא כמחובר לקרקע לפי שיונק מן הקרקע על ידי הנקב שמריח לחלוחית הקרקע דרך שם ואפילו הוא מונח על גבי יתידות שיש אויר מפסיק בינו לקרקע הרי הוא כמחובר לפי שיונק קצת מן הקרקע דרך האויר ולפיכך אם היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות אינו חייב משום תולש מן התורה הואיל ועדיין כמחובר הוא וכן אם היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע אינו חייב משום נוטע מן התורה אבל מדברי סופרים אסור ליטלו מעל גבי קרקע להניחו על גבי יתידות משום שדומה לתולש וכן אם היה מונח על גבי יתידות אסור להניחו על גבי קרקע משום שדומה לנוטע.


וכל זה בעציץ נקוב אבל בשאינו נקוב מותר.


במה דברים אמורים בשל עץ אבל של חרס אפילו שאינו נקוב הוא כנקוב שאין החרס עומד בפני השרשים והם מפעפעים ויונקים מן הקרקע דרך החרס ויש אומרים בהיפך שבמה דברים אמורים בשל חרס אבל של עץ הוא מתלחלח מהקרקע ואינו עומד בפני השרשים אף שאינו נקוב ויש לחוש לב' הסברות וליזהר בין בשל עץ בין בשל חרס אף על פי שאינן נקובים. (עכ"ל).


אמנם זהו במגביה ע"ג יתדות שאין יונק מהאויר, אך הנותן מים ישירות לתוך צמח הגדל בתוכו, אפשר שחייב וכדברי הרמב"ם].