נאמר בתורה "אם בחוקתי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו", היינו שישנה הבטחת התורה ליהודי שישמור ויקיים את התורה והמצוות – שישפיע לו הקב"ה רוב טוב בגשמיות – הגשמים ירדו בזמנם, הארץ תתן את יבולה באופן הטוב ביותר, וכפי שמתואר כל זה בהרחבה בפרשת בחוקתי.
במקומות נוספים כשמציינת התורה הבטחה ליהודי השומר תורה ומצווה – הרי השכר המובא הוא בגשמיות העולם (ולדוגמא: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" ועוד).
מפרשי התורה נעמדים במקומות רבים להסביר ולבאר את מהות השכר, מטרתו ותכליתו.
וכהמשך ישיר לשכר העבודה כפי שהוא ניתן בעולם הזה, הרי עיקר השכר הוא בעולם הבא, עד שישנה דעה בגמרא ש"שכר מצווה בהאי עלמא ליכא".
וכן בנוגע לשכר העבודה לעתיד לבוא, ישנה אריכות נפלאה בביאור מהותו של שכר העבודה. ישנם הטוענים שהשכר יהיה שכר גשמי, לנשמות בגופים, אך ישנם כאלו הטוענים לעומתם, שהשכר יהיה שכר רוחני, לנשמות ללא גופים.
על הטוענים שהשכר הוא שכר גשמי מזדקרת מייד השאלה הידועה – כיצד ייתכן שהשכר הוא דווקא שכר גשמי, בגשמיות העולם, ולא שכר רוחני. הרי לכאורה העיקר הוא להגביר הצורה על החומר, להתפשט מהגשמיות ולעסוק בעניינים רוחניים, וכיצד יתכן, שבשלימות כל הזמנים, בזמן בו יבוא השכר על עבודתם של כל הדורות, יהיה השכר שכר גשמי בעולם הזה.
ואף כנגד השיטה שהשכר הוא שכר רוחני, ישנם ריבוי שאלות ותהיות, ורבו כמו רבו הדיונים שבסוגייא זו, מגדולי הראשונים עד אחרוני האחרונים.
במהות השכר בעולם הבא ישנה מחלוקת ידועה בין הרמב"ם והרמב"ן:
דעת הרמב"ם היא, שעוה"ב אין בו לא אכילה כו', שתכלית שלימות השכר היא לנשמות בלא גופים. ואילו לעומתו דעת הרמב"ן, וכן הוא הפסק של תורת החסידות, שתכלית שלימות השכר היא לנשמות בגופים דוקא, הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ואשר תכלית ושלימות הגילוי יהי' דוקא בזמן תחיית המתים לנשמה בגוף.
ולבאר זה אקדים בקצרה מיסודות תכלית בריאת העולם הזה, ומתוך זה נוכל להבין מהו תכלית ושלימות הבריאה.
שאלה ידועה היא – מהי התכלית שלשמה נברא העולם הזה הגשמי. לכאורה, היה הבורא יכול ל"הסתדר" עם ריבוי מלאכים, צבא השמים, העוסקים כל היום במילוי רצונו בביטול מוחלט, ולשם מה רצה את כל העולם הזה הגשמי, שעליו נאמר "עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו".
והתשובה היא גם כן ידועה – המדרש אומר "נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים" – היינו שלבורא ישנה כביכול "תאווה" (על תאווה לא שואלים שאלות) שיבנו לו דירה בעולם הזה הגשמי.
ואף שהיא "תאווה" – מצינו בתורת החסידות ביאורים רבים, זעיר פה וזעיר שם, שמתוכם ניתן להבין, ולו במקצת, מהי הדירה ולשם מה חפץ בה הבורא.
במושג "דירה בתחתונים" ישנם שני פרטים באופן כללי –
א) דירה לו לעצמותו יתברך שלמעלה מכל הגבלה והגדרה. האור שלמעלה מהעולם. עניין זה נפעל על ידי נשמות ישראל שהם חלק אחד ממש עם הקב"ה. הם דבר אחד עם העצמות.
ב) הדירה צריכה להיות בתחתונים – בתוך העולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו. ועניין זה נפעל על ידי עבודת בני ישראל בעולם הזה התחתון, שהופכים את הדברים הגשמיים לקדושה.
ואימתי ניכר באמת שהדירה היא "דירה בתחתונים", בזמן שישראל מאוחדים ממש עם העצמות ואין מגבלות התחתונים מפריעים להם. אלא להיפך, שהתחתונים עצמם נהפכים לקדושה.
ולכן אין העניין של 'התחתונים' עניין נוסף בדירה, אלא זה נוגע ממש לעניין הדירה .
ומאחר שהעולם הזה הוא מלא קליפות וסטרא אחרא, הרי עשיית הדירה בתחתונים אינה רק עניין של גילוי ההעלם אלא שיש בזה עניין של התחדשות. כוח ההתחדשות הוא בעצמותו יתברך ולכן מובן שישראל וקב"ה כולא חד ולכן הם יכולים לפעול בדרך זו. ולכן יש בכוח ישראל להגיע בעבודתם עד העצמות, כי אמנם העבודה שלהם מגיע עד מקום כזה שהוא שורש הנבראים, אך מצד זה שיש בהם את כוח העצמות הרי ניתן להם הכוח להמשיך גם את העניינים שבעצמות.
מצד זה שהדירה צריכה להעשות דווקא על ידי עבודת התחתונים, מובן, שעשיית הדירה היא באופן כזה שנרגש שהיא נעשית מצד עבודת הנבראים, עבודה בכוח הנשמות גופא – בכוח עצמו.
אך הדברים שבהם נפעלת הדירה זהו דווקא על ידי עבודה בתחתונים – דווקא שמודים לקב"ה בעניינים של פרנסה וכדומה שהם קשורים למציאות העולם ממשיכים את הקב"ה בתחתונים. בלימוד התורה ובקיום המצוות שקשורים יותר לנפש האלוקית – לא מגיעים לאותו מקום שממשיך את עצמותו יתברך על ידי הודאה לקב"ה בעניינים גשמיים, כי תכלית הבריאה היא דירה דווקא בתחתונים. כי דווקא על ידי העבודה של העולמות התחתונים, נמשכת העצמות אל כל סדר ההשתלשלות.
ובחסידות מובא על זה משל מה'ליווער' – שכאשר רוצים להגביה בנין באמצעות מנוף, צריכים להניח את המנוף מתחת לחלקים התחתונים שבו דווקא, כי אם ירימו מהאמצע – לא היה מגביה את התחתונים.
ולסיכומו של עניין, ביאור העניין ד"דירה בתחתונים" הוא –
"דירתו" של הקב"ה אינה בעולמות עליונים, שהם עולמות רוחניים, אלא דוקא בעולם הזה הגשמי התחתון, ועד, כמ"ש רבינו הזקן ש"הוא התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו".
וזוהי הכוונה והמטרה של עבודת בנ"י בכלל, ובפרט בכל משך זמן הגלות, שע"י עבודתם בבירור וזיכוך העולם (בעשיית מצוות בדברים גשמיים, וכן עשיית "כל מעשיך לשם שמים") נעשה העולם כלי הראוי לקדושה העליונה, ובגמר עבודה זו (בביאת המשיח) יהי' כל העולם כולו "דירה" להקב"ה.
ומתוך כל זה, הנה יובן במקצת מדוע לפי תורת החסידות השכר לעתיד לבוא יהיה דווקא שכר גשמי, מאחר שזהו חלק מאותה מטרה ותכלית בכל בריאת העולם – להביא את המציאות האלוקית לתוך הגשמיות עצמה.
ומובן וגם ברור, שבסופו של תהליך, בעת הגאולה האמיתית והשלימה, תבוא המטרה בצורה הכי שלימה ואמיתית – גילוי אלוקות של שכר גשמי בתוך כל המציאות של העולם ממש.
להרחבת הסוגייא, ניתן לעיין במאמרי החסידות והשיחות שביארו עניין זה, וחלקם נלקטו בספר – חידושים וביאורים בעניני גאולה ומשיח, בהוצאת הועד להפצת שיחות.
