השכרת רכב למחלל שבת

ראה בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן יז: בין הכתבים שלקחתי אתי לחו"ל להשיב מצאתי ג"כ מכתבו הקצר אשר שאל במי שבא אליו אורח חשוב ואיננו שומר התורה והמצוה רק הוא תומך תורה וכו' ואם בעה"ב לא יתנהג אתו בנימוס לכבדו באכילה מצד שמבואר או"ח סי' קס"ג וסי' קס"ט שאסור ליתן לאכול אלא למי שיודע שנוטל ידיו ומברך, וגם אם יבקש ממנו ליטול ידים ירגיז אותו מאד, אם מותר לכבדו באכילה, ולא יחוש ללפני עור הנ"ל כיון דאם הוא לא יתן לו לאכול הרי יכשול האורח באיסור יותר גדול, נמצא דליכא עבירה אבל יש כאן הצלה ממכשול גדול ע"י שהחליף אותו בקום ועשה במכשול קטן יותר מזה.

הנה ספיקו אם לחוש להא דמבואר סי' קס"ג וסי' קס"ט דאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו ולא יברך משום לפני עור הוא גם ביודע שאם הוא לא יאכילנו יכשול האורח באיסור גדול מזה ורצונו בודאי באיסור מאכאי"ס דאורייתא, הנה אם הי' ברור דע"י שהוא מאכיל אותו היתר בלי נט"י מצילו מאיסור דאורייתא בשב וא"ת, הי' מקום לצדד להקל, ואף על פי שאין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירו אפילו איסור קל להצילו מאיסור חמור מאד כמבואר בשבת ד' ע"א, והאי דעירובין ל"ב ע"ב דמוטב שיעשה ת"ח איסור קל ולא ליעבד ע"ה איסור חמור הא כ' תוס' דשאני התם דהוא גרם לו או שאני התם דעם הארץ לא פשע, וכ"ז לא שייך כאן דהא הנותן לא גרם לו האיסור חמור כהאי דעירובין דצוה לו לקחת פירות טבל משלו, וגם האורח פשע בעצמו במה שמכניס עצמו לאיסור חמור מזה.

מ"מ למש"כ הריטב"א בעירובין שם לת' האי דשבת דאין אומרים לו חטא בשביל שיזכה חבירו דשאני התם שאין אומרים לו לאדם שיעמוד ויחטא בשביל שיזכה חבירו לפטרו מקרבן וחיוב חטאת וכ' הריטב"א דתי' זה נכון מאד, ור"ל דכיון דכבר אתחיל עבירה ואין הנדון רק לפטרו מקרבן חטאת אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירו, ואף על פי שמ"מ גם מעבירה מצילו ע"י רדיית הפת דאם חבירו רודה לא נגמרה מלאכת אפיה, אולי הריטב"א ר"ל דכיון דהעבירה בשוגג וכבר נעשית התחלתה ונעשית מאליה, ויכול לכפרה בהבאת קרבן חטאת לא שייך לצוות לאחר לחטא בשבילו, משא"כ בהאי דעירובין והאי דחצי עבד וחצי ב"ח שהקשו הראשונים, וא"כ הכא בנ"ד הי' מקום להתיר שלא להכשילו באיסור חמור, מ"מ אין הדבר ברור לי דשאני בכל הני דמתירין דכבר אתחיל מכשול הגדול ואנו מצילים אותו ע"י עשיית איסור קל משא"כ כנ"ד שאם לא יאכיל אותו בלי נט"י שילך הפושע אח"כ למק"א ויאכל איסור מי יודע אם יאכל בכלל, ואם יאכל אין אחריותו עלינו, ואם עלינו גם אחריותא דאחריני ע"י דין ערבות מ"מ כ"ז כשאין צריך לעשות איסור אפי' איסור קל בשביל זה, ועיין ביו"ד סי' של"ד ס"ג ברמ"א בט"ז ובנקה"כ אם מנדין כשיש חשש שיצא לתרבות רעה, שכ' בנקה"כ שם כיון דדין בי"ד הוא שמנדין אין לחוש דאל"כ בטל דין מישראל אף על פי שבאמת הנדונים אין דומין זל"ז כמובן מכ"מ אין לנו לותר על הלכה דלפני עיור מחשש שיצא אח"כ לרחוב ויאכל מאכאי"ס.

איברא בכ"ז נתישבתי דיש מקום לומר כיון שהישראל כשר אינו עושה בעצמו אפי' איסור קל דרבנן, דמה שמבואר דעובר אלפני עור אפי' נימא כדעת הסוברים דבמכשול באיסור דרבנן יש לפני עור דאורייתא דסו"ס מכשילו במה שנקרא מכשול, מ"מ כאן לא הוי תרי עברי דנהרא, וא"כ אין כאן רק מסייע באיסור דרבנן של נטילת ידים או מניעת הברכה, וגם יתכן דבאדם כה"ג שעובר על כל המצוות במזיד ליכא בכלל דין מסייע ע"פ המבואר בש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' ובמפרשים שם, ע"כ הלב נוטה דיש מקום להקל בנ"ד דאיכא בדידיה גם החשש שיכשל בחמור הזה, ומה גם דאיכא דעות דבדלא קאי בתרי עברי דנהרא באיסור דרבנן ליכא דין מסייע כלל, עיין פמ"ג סי' קס"ג בזה, והגם דנימא דנדון דנט"י כן נקרא תרי עברי דנהרא כאשר יראה מפשטות רמ"א ומג"א, עדיין יש לצדד להקל ע"פ הנ"ל, ויש לצרף עוד מש"כ הגאון כתב סופר בתשובותיו יו"ד סי' פ"ג.

ובש"ך יורה דעה סימן קנא ס"ק ו: י"א כו'. דס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין דהיינו דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא ה"ה הכא ויש מחמירין וסוברין דמ"מ איסור מדרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברי דנהרא וכל זה לדעת הרב אבל לפעד"נ דלא פליגי דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דעבודת כוכבי' דבעובד כוכבי' או מומר שרי והגמ"ר ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול משא"כ בעובד כוכבי' וישראל מומר שאינו חייב להפרישו תדע שהרי כתב הרב בד"מ דדעת התוס' רפ"ק דעבודת כוכבים כדעת המרדכי שם דשרי ול' הרא"ש רפ"ק דעבודת כוכבים הוא כלשון התוס' שם א"כ לפי דעת הרב יהיו דברי הרא"ש סותרים זה את זה וכן רבינו ירוחם נתיב י"ז ריש ח"ו כתב כדברי התוס' רפ"ק דעבודת כוכבים ובנתיב י"ב ח"ג כתב כדברי התוס' רפ"ק דשבת אלא ודאי כדפי':