האם אדם שקיבל מאחר ד' מינים ב'מתנה על מנת להחזיר', יכול לתת לעוד אחד אחר את הד מינים לברך עליהם?
האם אדם שקיבל מאחר ד' מינים ב'מתנה על מנת להחזיר', יכול לתת לעוד אחד אחר את הד מינים לברך עליהם?
ראה שו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא חלק ב סימן ג: על מה שהבאת שראית בסידור הגאון מליסא ז"ל שכתב בדיני אתרוג ולולב דאם אמר יהא שלך לצאת בו ולא יותר דאף הוא לא יצא משום שאין בו דין ממון. ושאלת כי דבר חדש הוא. והנה מאז צאת סידורו לאור עולם כשראיתי דבר זה ורבים היו קוהים בזה ושמתי עיני בזה וזה אשר כתבתי בגליון הסידור מדברי הרא"ש פרק לולב הגזול וטור וש"ע סי' תרנ"ח ס"ג וס"ז במ"ש דאם אמר יהי' שלך עד שתצא בו לא יצא והוה כשאול. והרא"ש הביא ראי' מהא דאמר בדף מ"א לא לקני איניש לולבא לינוקא ביומא קמא וכו' ואמאי לא יקנה לו עד שיצא וע"כ דהוה כשאול ומזה מוכח דלולא דהוה כשאול היה יוצא ומקרי דין ממון ועיין בשו"ת הרשב"א סי' אלף הרי בהדיא דלא כמ"ש הגאון כ"כ שם על הגליון ובאמת שלפענ"ד ראיה ברורה דלא כהגאון דהרי בהא דנחלקו ר"א ור"ח בר"א בסוכה דף ל"ה אם בעינן היתר אכיל' בלבד אף דאין בו דין ממון וכפי הנרא' בש"ע סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה ובמ"א שם ס"ק כ' קי"ל דבהיתר אכיל' בלבד סגי אף דאין בו דין ממון ולפי"ז באתרוג בודאי יצא אף שאין בו דין ממון דעכ"פ יש בו היתר אכילה אף שאין יכול לאכלו כל שיש בו היתר אכיל' סגיא וא"כ אף בלולב דבעינן דין ממון כמ"ש המ"א שם מ"מ בודאי יצא גם בזה מיהו יש לעיין דהא עכ"פ לא הוה כל מתנה שאם הקדיש' מוקדש דא"י להקדישו וליתנו ואיך יצא מיהו לפמ"ש התוס' בדף מ"א התירוץ השני כל שהוא בדרך מתנה יצא אף שא"י ליתנו ולהקדישו ע"ש. ואין לומר דסוף סוף לא יצא דהו"ל כשאול וכמ"ש הרא"ש לענין אם אמר יהיה שלך עד שתצא בו דזה אינו דבשלמא שם לא נתנו לו רק עד זמן שיצא בו הו"ל כשואל לזמן משא"כ בנ"ד הוא לא נתן לו לזמן רק שלא נתנו לו לגמרי כי אם לענין לצאת בלבד ובזה שפיר יצא וז"ב…..
והנה החריף המופלג מוה' מאיר ברא"ם נ"י הקשה בגוף הענין דהנותן אתרוג לחברו ע"מ שתחזירהו דקי"ל דאם לא החזירו לא יצא ואמאי לא יצא ניהו דמחייב להחזירו ואל"ה הוה גזל בידו מ"מ המצות אתרוג מהראוי שיצא דהא דעת הבה"ג דאם התנה עם אשה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ואח"כ מת הבעל ושתתה יין אחר מיתתו דכל דמית בעל בטל לתנאו וביאור הדברים דדוקא מה דצריך לענין התנאי שפיר כל שעברה על תנאי בטל הגט אבל אם מת דלא מכח הגט קא אתית להנשא אם כן מה לנו בתנאו ולפ"ז הרי קי"ל סי' תרמ"ט דיכול ליטול לולב חברו שלא מדעתו ואם כן אף שלא קיים התנאי הרי לא היה צריך להמתנה כלל והיה יכול לקחתו שלא מדעתו ואם כן למה לא יצא. והשבתי דזה אינו דכל שגלה דעתו דנותן לו ע"מ שיחזיר לו אם כן שוב לא שייך לומר דניחא לאיניש לעביד מצוה בממונו דהרי גלה דעתו דאם לא יחזיר יתבטל המתנה וגם כל דנותן לו במתנה עמ"ל אם כן באמת מקיים המצוה ע"י מתנה משום דלא ניחא ליה שיטול שלא מדעתו ואם כן צריך לבא ע"י קיום התנאי ודו"ק. אחר זמן רב יצא לאור ספר נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל ובדקתי בו בחידושיו לסוכה דף ל"ה ומצאתי מקור דינו שהוא נסתפק במה דקאמר דאין בו דין ממון אם לו אין לו דין ממון כגון שהחליף אתרוג בעד א"ה דלו אין דמים ולאחר יש דמים אם מועיל וכתב לפשוט ממ"ש הרשב"א דמודר הנאה מלולב א"י וע"ז הקשה דהא הרשב"א ס"ל בסוכה דף ל"ה דא"ה מקרי בעלים וע"כ משום דאין בו דין ממון ומזה יצא דינו. ובמחכ"ה לא ידע שחידושי סוכה המכונים להרשב"א הם להריטב"א והרשב"א באמת ס"ל דא"ה לא מקרי בעלים וכמ"ש באורך בסי' רכ"ג בספרי יד שאול ובהך דאין בו דין ממון הדבר ברור להיפך מדברי הגאון שכל שיש בו דין ממון אף לאחר מועיל וכ"כ המח"א הובא בספרי שם בהדיא והרשב"א לשיטתיה דס"ל דא"ה לא מקרי בעלים ובזה אזלא ליה כל דבריו כמ"ש שם באורך ודו"ק היטב:
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.