ערב טוב. אשמח לתשובה בשני העניינים הבאים: מה הדין אם מצאתי בשבת נחש בקרבת הבית שלי, ואני לא יודע אם הנחש הזה הוא מסוכן או שלא. האם מותר לי להרוג אותו? והאם ישנה בעייה להדליק נרות כנגד הדלת, למרות שיכול להיות שהאש תתכבה כתוצאה מזה? תודה רבה.
בעניין הנחש, הנה כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן שטז סעיף כב): כל חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאי כגון נחשים השרפים וכלב שוטה וכל כיוצא בהם, מהמזיקין שכשנושכין הן ממיתין בודאי, מותר להורגם בשבת אפילו אינן רצין אחריו כלל מפני שיש פיקוח נפש בהריגתן, כי שמא ימיתו שום אדם מישראל, וכל ספק נפשות דוחה את השבת אפילו במלאכה גמורה של תורה, אף להאומרים שאפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה מן התורה.
ושאר מזיקין אפילו אותן שבודאי אין ממיתין בנשיכתן אלא שמזיקין את הגוף בלבד כגון נחשים ועקרבים במקומות שאין ממיתין לעולם בנשיכתן אלא שמזיקין בלבד וכן כל כיוצא בהם יש אומרים שאם הם רצים אחריו מותר להורגם להאומרים שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים לפי שבמקום היזק הגוף לא גזרו ואינו דומה לפרעוש העוקץ בשרו שאסור להרגו שהפרעוש אינו מזיק הגוף אלא מצערו בלבד.
ואם אינן רצין עתה אחריו אלא שחושש על העתיד אסור להרגם הריגה הניכרת שהיא נעשית במתכוין אבל מותר לדרסם לפי תומו בהליכתו ואפילו במתכוין כדי להרוג אלא שמראה עצמו כאילו הולך לו לפי תומו ואינו מכוין כלל להרוג שכיון שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים לא גזרו עליה כלל במקום היזק הגוף אפילו אין שם אלא חשש בעלמא אלא שבזה הצריכו לשנות בהריגתן בכל מה דאפשר לשנות דהיינו להראות עצמו כאלו אינו מכוין להרגם.
ואפילו מיני חיה ורמש שיש בנשיכתן ספק נפשות שלפעמים הן ממיתין ולפעמים אין ממיתין, צריך לשנות בהריגתן כל שאינן רצין אחריו, אבל מיני רמשים שאינן מזיקין כגון נמלים וכיוצא בהם אסור לדרסם אפילו אינו מתכוין להרגם אלא שהוא פסיק רישיה, וצריך לדקדק בהילוכו במקומות שהם מצויים"
והוסיף בפסקי תשובות (שם סקי"ב הערה 96): שאם עלולים בע"ח אלו לפתע לרדוף אחר בני אדם ולא יצליחו לצודם או להורגם קודם שיזיקו, רשאים להורגם מיד, כדין ספק פיקוח נפש (אך לכתחילה אם אפשר בהריגה לפי תומו או בצידה שפיר טפי), לאפוקי בבע"ח הממיתין בודאי, מותר בכל ענין להורגם מיד.
ומתוך כל זה יוצא, שאם אפשרי להורגו בשינוי – (ע"י הליכה ודריכה על גביו וכיוצ"ב) – לפי תומו, יעשו כן, ואם אין אפשרות לעשות כן, מותר להורגם באופן ישיר ומיידי.
[ונקודת ההסבר לכך הרעיוני שעומדת מאחרי כל דינים אלו בשבת ועוד, שגופו של היהודי הוא עומד מעל כל מצוות התורה.
כי המצוות ניתנו להם לישראל למען יחיו בהם ולא שימותו בהם. כי מציאותו של היהודי, מבחינה הלכתית, היא החשובה ביותר]
ובעניין השאלה אם מותר להדליק נרות שבת כנגד הכניסה, הנה הדין בזה הוא שאין להדליק את נרות השבת בסמיכות וכנגד מקום פתיחת הדלת או החלון, אך אם מדליקו שלא כנגדו ממש ובריחוק ממנו, מותר.
ומקורו של דין זה, הוא ממה שכתב אדה"ז, בשולחן ערוך שלו, חלק אורח חיים (סימן רעז סעיף א): נר דולק שהוא מונח קרוב אל הדלת (נגד פתיחת הדלת ממש), בענין שכשיפתחו הדלת יוכל לכבות אם ינשב הרוח מבחוץ, אסור לפתוח הדלת כנגדו, שמא יכבנו הרוח, ואף שאינו מתכוון לכיבוי ודבר שאינו מתכוין מותר, מכל מקום כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה ופסיק רישיה ולא ימות הוא, לפיכך אף בשעה שאין רוח מנשב בחוץ אסור לפותחה, שמא יתחיל לנשב מיד שיתחיל לפתוח, ואפילו אם הנר הוא מונח אחורי הדלת כגון דלת שנפתחת לפנים ומאחריה מונח בבית נר דלוק, אסור לפותחה אם הנר הוא קרוב לדלת והוא (מכוון נגד פתיחת הדלת ממש, דהיינו נגד החלל שבין הדלת למזוזה שהצירים קבועים בה מבפנים, שחלל זה נעשה ע"י פתיחת הדלת).
אבל אם הדלת פתוחה כבר, מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר, ואין בזה משום גרם הבערה, וכן החלון שכנגד נר שעל השלחן מותר לנועלו, ואסור לפתחו אם הנר קרוב אליו קצת"
הרי מכל זה מובן, שאם מדליק את הנר ממש כנגד הדלת, הנה אסור להדליקו שם. אך אם מדליקו שלא כנגדו, אלא בריחוק ממנו, אזי מותר להדליקו.
