Ask The Rabbi

נושא: תפילה

הרחת ריח איסור

האם מותר להריח באף או בפה ריח של איסור, בשמים של איסור או כל דבר שיש בו ריח מדבר שהוא לא מותר?

השו"ע כתב על פי הערוך ועוד ראשונים: "מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית לידע אם הוא טוב".
כרתי ופלתי ביאר שמותר גם דרך האף:
כרתי ופלתי ביאר שאין כאן מחלוקת, אלא גם השו"ע מודה שמותר להריח בחוטם (כמשמעות רש"י וטור), ונקט השו"ע "פיו" לרבותא, כלומר להשמיענו חידוש שאף על פי שנהנה בפיו מהאיסור – מותר.
הגר"א ביאר שההיתר דווקא דרך הפה:
אבל מהגר"א משמע שהשו"ע נקט "פיו" בדווקא, שכן ההיתר הוא דווקא בפיו, שכאשר שואף בפיו ריחא ודאי לאו מילתא היא (נמצא שלהבנת הגר"א לא ניתן ללמוד מההיתר בבת תיהא למקרים אחרים של הרחה, כיון שבבת תיהא התירו רק לשאוף בפיו).
אסור לזלף יין נסך:
הרמ"א כתב שאסור לזלף יין נסך, כלומר לטפטף על גבי האש על מנת להפיץ ריח, שהרי יין נסך אסור בהנאה. אבל סתם יינם המותר בהנאה (כגון יין של מוסלמי) מותר לזלפו.
יש שהתירו לשאוף טבק של גויים:
בפת"ש הביא שיש שלמדו מההיתר בבת תיהא, שמותר לשאוף אבק הנקרא טאב"ק של גויים על אף שלפעמים מזלפים אותו בסתם יינם, ובפרט שייתכן שיש בטאב"ק ששים כנגד היין.
בשמים שקלטו ריח של יין נסך:
מותר להריח בבשמים שקלטו ריח של יין נסך, אך לא בהבדלה:
שו"ע על פי שו"ת הרשב"א: "שק של פלפלין וזנגביל (מיני צמחים שמשמשים לתבלין או בשמים) שמשימים בקנקני יין נסך – מותר להריח בהם (כיון שהיין אינו נותן בהם ריח אלא אדרבה הם מבשמים את היין, וגם כוונת המריח ליהנות מהם ולא מהיין). אבל לבשמים של הבדלה אסור" (שאין להשתמש להבדלה בבשמים שיש בהם מיאוס )
ובלשון הפוסקים: משום "הקריבהו נא לפחתך". כלומר שאם משתמש למצוה בדבר שיש בו מיאוס ואינו ראוי להגישו לאנשים מכובדים וחשובים – חל עליו מאמר הפסוק (מלאכי א ח) "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך"?!. מאמר זה נאמר כתוכחה מאת הקב"ה על כך שמקריבים לפניו קרבנות פגומים מחמת חוסר כבוד, ועל כך שואל הקב"ה אם הייתם מגישים קרבן כזה לשר חשוב – האם היה מתרצה בכך ונושא לכם פנים?
אמנם אדמו"ר הזקן (אורח חיים סימן רצז סעיף ד) פסק שאם אין בשמים אחרים – מותר להריח בבשמים אלו בהבדלה.
בשמים של איסור:
אסור להריח בבשמים של איסורי הנאה:
שו"ע (על פי הגמרא שהובאה לעיל לגבי ריח של חנויות עכו"ם המעוטרות בוורד והדס): "בשמים של עבודה זרה וכלאי הכרם וערלה – אסור להריח בהם".
מותר ליהנות מריח של דבר שאינו נועד להרחה, חוץ מעבודה זרה:
הש"ך הביא בשם ראשונים שהכלל העולה הוא שיש לחלק בין דבר שנועד להרחה (שאסור ליהנות מריחו) לבין דבר שאינו נועד למטרה זו (שמותר). למסקנת הש"ך ניתן לסמוך על כלל זה באיסורי הנאה כמו כלאי הכרם וערלה. אמנם בעבודה זרה יש להחמיר ולאסור הנאה גם מדבר שאינו נועד להרחה (שהרי סוף סוף נהנה, וכעולה מדברי תוספות הנ"ל שההיתר בבת תיהא אינו מפני שהיין אינו נועד להרחה אלא מפני שמזיקו) .
עוד מובא בש"ך שמותר להריח אתרוג של מצווה בחג הסוכות, וכן כתב אדה"ז (סדר ברכות הנהנין יא ח), אלא שאדה"ז הוסיף שיש מחלוקת האם לברך ברכת הריח על הרחת אתרוג של מצוה בחג הסוכות (שיש אומרים שאין לברך משום שבסוכות עיקרו מיועד למצוה ולא להרחה, בניגוד לכל השנה שמיועד לאכילה וגם להרחה), וכדי לא להכנס למחלוקת זו טוב להמנע מהרחת האתרוג בימי החג.
נחלקו האם פרי שמיועד בעיקר לאכילה נחשב כדבר שנועד להרחה:
לגבי פרי שמיועד בעיקר לאכילה, אך יש לו גם ריח טוב, נחלקו אחרונים האם נחשב כדבר שנועד להרחה או לא. לפי השיטה שנחשב כדבר שנועד להרחה, אם הוא אסור בהנאה, כגון פרי של ערלה – אסור להריח בו . ולפי השיטה שאינו נחשב כדבר שנועד להרחה, אף על פי שאסור בהנאה – מותר להריח בו (מלבד בדבר האסור בהנאה משום עבודה זרה).

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].