הצבת גבולות היא לא חלק ממהות ההורות, שהיא קשר ואהבה ללא תנאי, אלא חלק חשוב ומשמעותי בתפקיד ההורה, לגדל ולחנך את ילדיו, ולהביא אותם לעצמאות.
בחינוך הילדים קיימים שני מצבים שאת שניהם צריכים כמובן, במתח נכון ביניהם. ימין ושמאל . שמאל זה הגבלה. לתת לילד גבולות. ללא גבולות יישאר הילד אבוד בהתמודדויות החיים, אין מי שידריך אותו מה חיובי ומה שלילי. הצבת גבולות היא בהחלט חלק מהתפקיד החינוכי של ההורים.
ימין זה נתינה, קירוב, כל העידוד והתמיכה על מעשים טובים של הילד נכללים בזה. הילד מרגיש מוערך יותר, בעל יכולות והכרה בטוב שקיים בו. הנהגה זו מחזקת את כוחות הפעולה של הילד. למשל, ילד שהצליח במבחן וכד’ ומקבל מחמאה, בשבילו זה תמריץ שיעזור לו לפתח יותר כוחות ולהגיע להישגים גבוהים יותר. יש להקפיד מבחינת סדר ההנהגה, שהחסדים קודמים לגבורות, אי אפשר להתחיל עם הגבלה לפני שיש את מי להגביל. כל גבורה והגבלה צריכים להיות על רקע של חסד, לפני כל הגבלה מומלץ להגביר חסדים, מחמאות וכד’.
הילד אמנם מצפה מהוריו שידריכו אותו, שיהיו איתו בהתמודדויות ויעזרו לו להחליט נכון. אלא שצריך לדעת להציב את הגבולות ממקום נכון, לא ממקום שאני נפגע ולכן אני רוצה לחנך, אלא, רק מתוך תחושה שאני רוצה בטובתו ואוהב אותו.
ניתן לסכם, שלהציב גבולות וכללים זה טוב, השאלה עם הגבולות יהיו הגיוניים, מתחשבים, או דוקרנים.
אפשר להשוות זאת לגדר, כשרוצים שמישהו לא יברח.. הגדר יכולה להיות חלילה חשמלית, ויכולה להיות רכה..
כשמקפידים על הצבת גבולות ממקום נכון, יש בזה מעלה גדולה, ואין את החשש מההשלכות השליליות שעלולות להיות מגבולות קשים מידי.
