בשאלה זו הגענו לדיון כללי בדיני בורר, וכדי להבין את הדברים לאשורם, יש לנו להביא ובהרחבה את הדברים כפי שהם מבוארים בשולחן ערוך ובנושאי כליו, ולאחר מכן נוכל להעלות את הדין להלכה למעשה, ע"פ המבואר בדברי הפוסקים ועוד.
וכפתיחה ראשונה לדברים, הנה חובה עלינו להקדים ולהביא את הדין בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיט סעיף ד, בעניין הדין של בורר, וכך כותב מרן המחבר – הבורר פסולת מתוך אוכל, אפילו בידו אחת, חייב. ומגיה על זה הרמ"א – ואפילו האוכל מרובה ויש יותר טורח בברירת האוכל, אפ"ה לא יברר הפסולת אפי' כדי לאכול לאלתר (ב"י).
ומרחיב במקור הדברים ובמהותם, בספר ביאור הלכה, שמבאר, שמה שכתב המחבר הבורר פסולת וכו' – זהו לשון הרמב"ם והיינו אפילו לאלתר דאי לאחר זמן אפילו אוכל מתוך פסולת חייב וכן איתא בב"י.
וממשיך ומרחיב, ויש להסתפק אם שם בורר מונח דוקא כשבורר מקודם ומכין לאכול לאלתר אבל אם בעת האכילה גופא שאוחז בידו ורוצה לאכול מוציא הפסולת ומשליכו לא שייך בורר אף שעושה דבר זה קודם האכילה דזהו דרך מאכל או דילמא לא שנא אלא צריך להשליכו אחר שיאכל דוקא או שישליך מן האוכל עמו ומצאתי בספר ברכי יוסף שכתב שנחלקו בדבר מהר"י אבולעפיא ומהרי"ט צהלון שמהרי"א מיקל ומהריט"ץ אוסר ומטעם זה אוסר להשליך הזבוב מן הכוס אא"כ ישפוך ג"כ קצת משקה עמה [והובא בבה"ט] והתיר רק מטעם אחר ועיין לקמן בסט"ז בבה"ל וכתב הברכי יוסף דמסתימת הפוסקים שלא חילקו בזה משמע דפסולת מתוך אוכל אפילו באופן זה חייב.
ובינותי בספרים ומצאתי שהראשונים פליגי בסברא זו דהנה בחידושי הרמב"ן מוכח כדברי מהר"י אבולעפיא הנ"ל דז"ל הרמב"ן בליקוטיו על שבת דף ע"ד בד"ה וכי מותר וכו' פי' מסברא קסבר רבה וכו' שאין דרך ברירה בכך אלא כאוכל ומצא פסולת בחתיכה שהוא אוכל ומפריש פסולת מתוך אוכל הוא שמותר הרי דהרמב"ן נקט זה למילתא דפשיטא דזהו לאו דרך ברירה ורב יוסף דפליג שם על רבה הוא רק מטעם אחר כמו שכתב שם בהדיא ולשון זה של הרמב"ן העתיק ג"כ הריטב"א בחידושיו. אמנם מדברי הרא"ש בתשובה והועתק דבריו בשו"ע לקמן בסט"ז משמע דס"ל כמהריט"ץ דלא התיר שם במים שיש בהם תולעים לסנן לתוך פיו ע"י מפה רק מטעם דמה שמעכב בשעת שתיה את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר [ור"ל דלא שייך שם ברירה במה שמעכב ע"י פיו] ומדלא קאמר סתם דבשעת שתיה גופא אין שייך בורר אלא ודאי דס"ל כמהריט"ץ דלא שנא.
וכן ביאר את הדברים בספר עולת שבת סימן שיט ס"ק ח, שכך הוא כותב – הבורר פסולת מתוך האוכל וכו'. כן כתב הרמב"ם ז"ל שם פרק ח' [הי"ג]. וכתב הרב המגיד [הי"ב] דברי רבינו בדינים אלו הם כפירוש ר"ח דמפרש הסוגיא והברייתא שבפרק כלל גדול [עד ע"א] דבורר לאכול לאלתר ביד מותר, ודוקא אוכל מתוך הפסולת, ובקנון ובתמחוי פטור אבל אסור, ובנפה ובכברה חייב חטאת, ובורר לבו ביום אפילו ביד חייב חטאת, ופסולת מתוך אוכל לעולם חייב חטאת. וכן הסכים הרמב"ן ז"ל [שם ד"ה והתניא]. וכן נראה מהלכות [הרי"ף לב ע"א] עכ"ל. וכן משמעות דברי המחבר בכאן דכתב אפילו בידו, והיינו כדי לאכול לאלתר, דאילו להניח אפילו אוכל מתוך פסולת חייב.
ובמקום נוסף שדן בסוגייא זו, הוא בס' שגם הוא בתחילה מצטט את דברי המחבר הבורר כו', ומציין שכן הוא לשון הרמב"ם בפ"ח מהלכות שבת [ה"ח], ועיין הסוגיא בפרק קמא דביצה (דף י"ד ע"ב) ופירוש רש"י שם. ונראה לפי זה לפי מה שפירש רב המנונא בפרק כלל גדול [שבת עד ע"א] רישא דברייתא דבורר לכתחילה בבורר אוכל מתוך הפסולת, וסיפא דברייתא דחייב חטאת בבורר פסולת מתוך האוכל איירי בטורח הפסולת מרובה. וגם לדברי התוס' בשם ר"ת בפרק נוטל (דף קמ"ב ע"ב ד"ה שאור) עי"ש, נמי יש לפרש הא דכלל גדול איירי בפסולת מרובה מאוכל.. ולפי שמדברי הסמ"ג וסמ"ק משמע כדברי הרמב"ם לחלק בין שבת ליו"ט ולאסור לברור הפסולת בשבת בכל ענין, פסק כן הרב ש"ע, ולקמן בהלכות יום טוב אבאר יותר בזה בס"ד.
ומכל זה יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, שמאחר וכתבו הפוסקים להקל ולהתיר במקרה כזה, משום שהוא דרך אכילת בני אדם, וכמו שמותר לקלוף פירות בעלי קליפה שאינה נאכלת, משום שכך הוא הדרך לבוא לאכילתם. והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו.
