הפרדה בישוב דתי

שלום. אני גרה ביישוב דתי. אך בגלל שהיישוב דתי ויש הפרדה בין בנים לבנות, הנוער כך עוד יותר מנסה למצוא את הקשר בעקבות ההרחק ונוצרים כל מיני מריבות ולקיחת צומת לב אחד מהשני
לדוגמא ביישוב מעורב דתים וחילונים יחדיו שגרים בסמוך אלינו אין הפרדה יש פעולות יחד והכל ביחד וכך הם חיים ביחד אחד עם השני ואז זה לא מביא ללקיחת צומת לב אחד מהשני כי זה כבר ברגיל
לכן אני חושבת שזה בגלל ההפרדה. שבגלל שיש הפרדה כך זה יותר מבעיר מתוכנו את הצורך להיות עם המין השני.
מה דעתכם?

שלום וברכה, על פי גדרי הצניעות המובאים בהלכה יש ענין גדול להפריד בין הבנים והבנות בגילאים אלו של הפעילות, ומאחר שזה רצון ה' בוודאי שזה הדבר הטוב והנכון והבריא להתפתחות שלהם בגילאים אלו.
אמנם יש צד כזה, שדוקא הפרדה מביאה סקרנות יתרה ואולי גם תופעות שאינן חיוביות, על דרך הנאמר "מים גנובים ימתקו", אבל מצד שני, הסיכוי שבקירוב ביניהם ללא הפרדה יהיו קשרים אישיים שאינם בריאים בגיל הזה, ואף עלולים להביא למעשים שאינם מתאימים הוא גדול יותר.
כמובן, שההפרדה עצמה היא לא מספיקה, ויש צורך לעסוק בחינוך והסברה הן אצל המדריכים והן אצל החניכים, על חשיבות ההפרדה בגילאים האלו, ואיך דוקא השמירה על זה, תאפשר בגיל המתאים לבנות חיי משפחה יותר שלמים, ולהגיע לזוגיות בריאה וכו'. הצורך והרצון בקשר עם בני המין השני אינו שלילי, אך יש לחכות לזמן המתאים ואז לתת לו את המענה השלם בצורה הבריאה והנכונה, הן על פי ההלכה והן על פי הטבע המוסרי.
מלבד זאת כמובן יש להשתדל שתהא פעילות מלאת תוכן ועשירה אשר תכניס תוכן חיובי וערכי, מעניין, וממילא יפחית את הצורך בתופעות שהזכרת.
בשורות טובות.

מקורות