הפעלת מכונת כביסה מערב שבת

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנב סעיף ה: ומותר לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת; ולהניח קילור (סם של רפואה שנותנין על העין) עבה על העין אף על פי שאסור להניחו בשבת; ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת ואפילו מוגמר מונח בכלי, דאין אדם מצווה על שביתת כלים; ולתת שעורים בגיגית לשרותן; וטוענין בקורת בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים, והשמן והיין היוצא מהם מותר (וע"ל סימן ש"כ סעיף ב'); וכן בוסר ומלילות שריסקן מבעוד יום מותרים המשקים היוצאים מהם; ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים, סמוך לחשיכה. הגה: ולא חיישינן להשמעת קול, שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוספות והרא"ש פ"ק דשבת, וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת והגה"מ פ"ו ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) והכי נהוג לכתחלה, מיהו במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ"ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע"ר מערב שבת, אף על פי שמשמיע קול להודיע השעות בשבת, כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור, ועיין לקמן סימן של"ח).

ובשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב אות לח: בגדים שהתייבשו במכונה בשבת שאלה: בגדים שנשארו במכונת היבוש בביה"ש אם דינם כמוקצה.

תשובה: אסור להכניס בגדים למכונה בערב שבת כדי שיתייבשו בתוך השבת, דהו"ל כהאי דין דריחיים (סימן רנ"ב סעיף ה' בהגה בשם יש אוסרים), ולכן אם הכניס בגדים למכונה בערב שבת שיתייבשו בשבת, דינם דהו"ל מוקצה (ועי' בסימן כ"א לעיל סעיף י')

ובילקוט יוסף שבת א סימן רנב – התחלת מלאכה המסתיימת בשבת אות ד: מותר לתת בגדים לתוך מכונת כביסה אוטומטית בערב שבת, סמוך לשקיעת החמה, ולהפעילה קודם שקיעת החמה, והיא מכבסת והולכת ביום השבת, [ונפסקת פעולתה באופן אוטומטי], וכדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שמאחר ומלאכת הכיבוס נגמרת מאליה על ידי המכונה, שהיא אוטומטית, מותר, ואין חוששין להשמעת קול ויאמרו מכונה של פלוני מכבסת בשבת. ולפיכך חיילי הצבא המגיעים לחופשה קצרה בערב שבת אחר הצהרים, סמוך לכניסת השבת, ועליהם לחזור לבסיסם מיד בצאת השבת, מותר להם לכבס בגדיהם במכונת כביסה אוטומטית, ובמוצאי שבת יוציאו את הבגדים מהמכונה. ואחינו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א להחמיר בזה, דיש לחוש להשמעת קול. ואף לדעת הרמ"א כשיש צורך בדבר, וכגון בחיילים המגיעים לחופשה קצרה, והשעה דחוקה להם ביותר, יש להתיר גם להם לעשות כן.

ובשו"ת יחוה דעת חלק ג סימן יח: שאלה: חיילי צה"ל המגיעים לביתם לחופשה קצרה בערב שבת אחר הצהרים סמוך לכניסת השבת, ועליהם לחזור לבסיסם במוצאי שבת, האם מותר להם לתת בגדיהם לתוך מכונת כביסה אוטומטית, ולהפעילה לפני שקיעת החמה, והיא מכבסת והולכת מאליה בשבת?

תשובה: במסכת שבת (דף י"ז ע"ב) שנינו: בית שמאי אומרים, אין שורים דיו וסממנים בערב שבת אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירים. בית שמאי אומרים, אין פורסים מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום. ובית הלל מתירים וכו'. ובגמרא (שבת י"ח ע"א) הסבירו, שהטעם של בית שמאי, מפני שהם דורשים את הכתוב: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לרבות שביתת כלים. כלומר, כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, שנאמר למען ינוח שורך וחמורך, כך מצווה הוא על שביתת כליו בשבת, ולכן אף על פי שהוא אינו עושה שום מלאכה אלא היא נעשית מאליה בשבת, אסור לו להתחיל במלאכה כזאת בערב שבת כיון שהיא נגמרת בשבת על ידי כליו, והרי הוא מוזהר על שביתת כלים בשבת. ובית הלל חולקים וסוברים שאין כל יסוד לאיסור שביתת כלים בשבת, ולכן כל הדברים האלה מותרים, כיון שהמלאכה נגמרת מאליה בשבת. ובתוספתא (שבת פרק א' הלכה ט') איתא, שבית שמאי דורשים מהכתוב: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, שתהיה כל מלאכתך גמורה מערב שבת, ובית הלל דורשים מהכתוב, ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, קרי ביה ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי, שאף ביום השביעי מותר שתהיה המלאכה נעשית מאליה, ורק לגמור המלאכה בשבת בידים אסור. (וכן הוא בירושלמי שבת פרק א' הלכה ה'). וידוע שהלכה כבית הלל. וזו לשון הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות שבת הלכה א' – ב'): מותר להתחיל מלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעיצומו של יום, אבל כשתיעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו. כיצד, פותקים מים לגינה מרב שבת והיא מתמלאת והולכת כל יום השבת וכו', ושורים דיו וסממנים עם חשכה והם נשורים והולכים כל השבת כולה, ופורסים מצודות לחיה ולעופות ולדגים והם ניצודין והולכים כל השבת כולה וכו'. וכן פסק הטור והשלחן ערוך אורח חיים (סימן רנ"ב סעיף א'). ולפי זה לכאורה הוא הדין בנידון שלנו, שמותר לתת בגדים למכונת הכביסה בערב שבת, והם מתכבסים והולכים ביום השבת, כיון שהמלאכה נגמרת מאליה על ידי המכונה שהיא אוטומטית.

אולם עדיין יש לדון בזה ממה שאמרו בברייתא בשבת (דף י"ח ע"א), אבל אין נותנים חטים לתוך הריחים של מים אלא כדי שיטחנו מערב שבת. ומבאר רבה בגמרא שם /שבת י"ח/, שברייתא זו היא אף לדעת בית הלל, שאין להם דין איסור שביתת כלים בשבת, ובכל זאת אסור לתת חטים לתוך הריחים מערב שבת, מפני שהריחים משמיעים קול בשבת, ויש בזה זלזול לשבת. ורב יוסף חולק על רבה, ומעמיד הברייתא כבית שמאי, אבל לבית הלל מותר לתת חטים לריחים מערב שבת והם נטחנים מאליהם בשבת, ואין לחוש להשמעת קול בשבת. ורבינו חננאל שם פסק שהלכה כרבה שיש לאסור נתינת החטים לריחים מערב שבת, מפני שיש בהם השמעת קול בשבת. והתוספות (שבת י"ח סע"א) הביאו דברי רבינו תם שפסק להקל כרב יוסף, שאין לחוש להשמעת הקול. והביא ראיה לכך, והתוספות דחו ראיתו, והסכימו לאסור. וכן כתבו הרא"ש והמאירי שם. וכן פסקו בספר התרומה (הלכות שבת סימן ר"כ), והאור זרוע חלק ב' (סימן ב'), והרוקח (סימן מ"ב), והגהות מיימוניות (פרק ו' מהלכות שבת אות ע'). אולם רב נטרונאי גאון (בתשובת הגאונים חמדה גנוזה סימן י') פסק גם כן להקל כרב יוסף, והביא הראיה של רבינו תם הנ"ל. וכן פסק הנשיא רבי יהודה אלברצלוני בספר העתים (סימן ו'). וכן העלה הראבי"ה (סימן קצ"ז עמוד ר"נ). ובשו"ת התשב"ץ חלק ב' (סימן נ"ד) כתב שכן פסק בעל העיטור. וכן פסק בעל המאור. וזו לשון הריב"ש בתשובה (סימן קנ"א); ורבינו חננאל פסק כרבה להחמיר, אף על פי שרב יוסף חולק עליו, אבל הרי"ף והרמב"ם ורבינו תם לא פסקו כן. והרי"ף כתב שתי הסברות בהלכות ע"כ +הנה זו לשון הרי"ף (בהלכות סימן רצ"ג): ואין נותנים חטים לתוך הריחים וכו', ואוקימנא להא כבית שמאי דאית להו איסור שביתת כלים, אבל לבית הלל לית להו שביתת כלים ושרי. ואיכא מאן דאמר אסור אפילו לבית הלל, מפני שמשמעת קול. זוהי הנוסחא שלפנינו. וכתב על זה בעל המאור, מה שהוסיף הרי"ף שיש אוסרים מפני שמשמעת קול, אנן לא חיישינן לה ולא מידי. וכתב עליו הרמב"ן במלחמות ה', שרבינו הגדול הרי"ף חשש לדברי רבינו חננאל שפסק כרבה, וכתב הדבר בלשון ויש אומרים, וקרוב הדבר להכריע כדבריהם. וכן פסק רב שמעון בעל הלכות. וזו מתשובת הראב"ד ז"ל ע"כ. ולפי זה יש להעיר על דברי הריב"ש שכתב שהרי"ף לא פסק כרבינו חננאל. (וסיים, שהרי"ף הביא שתי הסברות בהלכות). ונראה שדעת הריב"ש היא שמכיון שסברא ראשונה כתבה הרי"ף בסתם, ואחר כך כתב סברת האוסר בשם ואיכא מאן דאמר, דעתו לפסוק כסברא ראשונה שכתבה בסתם. ועוד שמצינו לרבינו מאיר המעילי בספר המאורות (שבת י"ח ע"ב עמוד מ"ט) שכתב: ונותנים חטים לתוך הריחים של מים ונטחנים והולכים כל השבת, דלית לן שביתת כלים בשבת, וכן כתב הרי"ף בתשובת שאלה ובהלכות מדוייקות ע"כ. והעיר הרב המו"ל, שסובר רבינו מאיר המעילי שאין הגירסא שלפנינו נכונה, וכן כתב רבינו יהונתן על גירסת רבינו שכן מוגה מההלכות ע"כ. גם הר"ן כתב על הנוסחא שלפנינו, שכן כתוב במקצת נוסחי ההלכות, ומשמע שלא היה כתוב כן בכל הספרים. ומרן הבית יוסף הביא דברי הריב"ש, וכתב, ואף על פי שהרי"ף בהלכות לא הכריע, אפשר שבתשובה הסכים שהלכה כרב יוסף להקל, ועוד יש לומר שמדבריו בהלכות מוכח דסבירא ליה כרב יוסף, מדכתב ברישא ואוקימנא וכו', ואחר כך כתב סברת רבה בלשון ואיכא מאן דאמר. וסיים, שלענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו תם מתירים, ועוד דמלתא דרבנן היא, הכי נקטינן, אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר. ע"כ אתה הראת לדעת כי רוח ה' דבר בו, שבאמת כן ספק הרי"ף בתשובה, וכמו שהעיד בגדלו רבינו מאיר המעילי בעל המאורות הנ"ל. (אלא שאם לזה התכוין הריב"ש, היה לו לפרש כן בהדיא). וראה בהגהות עתים לבינה על ספר העתים (סוף עמוד ט') שכתב, שגם לבעל העתים לא היה בנוסחת ההלכות (הרי"ף) שלפניו הסיום, ואיכא מאן דאמר וכו', ולכן פסק גם הוא להקל ע"ש.+ וכתב מרן הבית יוסף /א"ח/ (סימן רנ"ב): ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו תם מתירים, ועוד שהוא מחלוקת בדברי סופרים, נקטינן להקל, אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר. וכן פסק מרן בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן רנ"ב סעיף ה'), שמותר לתת חטים לתוך הריחים של מים סמוך לחשיכה, ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה הרמ"א בהגה, ויש אוסרים בריחים, וכן בכל מקום שיש לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחלה, אבל במקום הפסד יש להקל ע"כ. וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק כ"א), שמעיקר הדין אנו סוברים כדעת רבינו תם וסיעתו, שהשמעת קול מותרת בשבת, וכמו שפסק המחבר בשלחן ערוך, אלא שנוהגים להחמיר לכתחלה לחוש לדעת החולקים במקום שאפשר בלי הפסד ע"כ. וכיוצא בזה כתב בשו"ת עטרת חכמים (חלק יורה דעה סימן ה'), שבכל מקום שהתיר הרמ"א במקום הפסד מרובה, נראה שמעיקר הדין הוא סובר להתיר, אלא שחושש לדעת המחמירים במקום שאין הפסד מרובה. וכן כתב הרמ"א עצמו בתורת חטאת ע"ש. ולפי זה הדבר ברור שבנידון שלנו לדעת מרן השלחן ערוך מותר בפשיטות לתת בגדים למכונת כביסה אוטומטית סמוך לכניסת השבת, והם מתכבסים מאליהם בשבת. ואף לדעת הרמ"א, הואיל וכאן יש צורך בדבר, כי במוצאי שבת יצטרכו לשוב מיד לבסיסם, והשעה דחוקה להם, לכן יש להתיר לעשות כן. וראה עוד בשו"ת קול מבשר חלק א' (סימן י"א), ובשו"ת היכל יצחק (חלק אורח חיים סימן י"ט והלאה), ובשו"ת יביע אומר חלק ג' (סימן י"ז אות ג').

בסיכום: מותר לתת בגדים לתוך מכונת כביסה אוטומטית בערב שבת סמוך לשקיעת החמה, והם מתכבסים מאליהם. וכדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ואחינו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א להחמיר, אלא אם כן יש צורך בדבר.