נושא: הלכה

הפסק בין קידוש להמוציא

האם מותר לעשות הפסק בין קידוש להמוציא.

לכתחילה יש להסמיך כמה שאפשר – ועד 3 דקות (כדי אכילת פרס). אמנם בעת הצורך יש לסמוך על הפסק עד שיעור של 7 דקות. יוצא מן הכלל אם השיהוי הוא לצורך הסעודה או שאירע לו אונס המעכבו, שאזי אפילו נשתהה הרבה – אי"ז חשוב הפסק.

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן רעג סעיף ה): צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש, אבל אם לא אכל עד לאחר זמן לא יצא ידי חובתו – וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל, ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך.


..אבל אם היה בדעתו לאכול מיד אלא שאירעו אונס שלא אכל עד לאחר זמן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש כשאוכל במקום הקידוש, והוא שלא יצא ממקום זה משקידש עד שיאכל אבל אם יצא בינתיים צריך לחזור ולקדש.


ובגדר "לאלתר" כתב בקצות השולחן (פ"א סק"י): ומיהו אי אפשר לומר שאסור להפסיק אפילו רגעים אחדים בין קידוש לסעודה, ומסתבר דתוך כדי אכילת פרס – כיון שחשוב צירוף לכזית לסעודה, בוודאי שיעור זה לא חשוב הפסק בין קידוש לסעודה, ועל יותר מזה צ"ע.. וכתב המשנ"ב (סקי"ד), דאם הוי הפסק חמת הדברים שהם צורך הסעודה לא חשיב הפסק. ויש לעשות סימוכין לדבריו, דהא בליל פסח מפסיקין בין קידוש לסעודה באמירת ההגדה שאין לזה זמן מוגבל, ולפעמים שוהה איזה שעות, ועל כרחך כיון דצורך סעודה הוא לא חשיב הפסק.


ובשיעור אכ"פ ראה ספר המנהגים (עמ' 45 הערה 2-3). שיש לחוש לשלוש דקות, אמנם מעיקר הדין הוא כ6-7 דקות.