אדם באמצע סעודתו רוצה לילך להתפלל מנחה, ומתעכב שם הרבה זמן. האם יכול לעשות כן, ומה פרטי דיניו?
אדם באמצע סעודתו רוצה לילך להתפלל מנחה, ומתעכב שם הרבה זמן. האם יכול לעשות כן, ומה פרטי דיניו?
מבואר בסדר ברכת הנהנין פרק ט סעיף טז: אפילו הלך בתוך הסעודה לבית אחר ואוכל ושותה שם דברים שאינם טפלים לסעודה לענין ברכה ראשונה והוצרך לברך עליהם בבית הראשון כגון פירות כיון שהם טפלים לענין ברכה אחרונה ונפטרים בברכת המזון על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל ושותה ואינו צריך לברך עליהם שם אפילו לא אכל שם פת ואפילו לא היה כן בדעתו כשבירך המוציא לשנות מקומו באמצע סעודתו.
[(ובסעיף טז) ומכל מקום לכתחלה אסור לעקור ממקומו עד שיברך ברכת המזון או ברכה מעין ג' בכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו. (ובסעיף יז) אבל אם אינו הולך כלל כדי לאכול שם אף על פי שהיה בדעתו מתחלה לילך לשם לא ילך עד שיברך ברכת המזון אלא אם כן הולך לצורך מצוה עוברת. וכן מבואר בסימן קעח: וכל זה כשהולך לדבר הרשות או אפילו לדבר מצוה שאינה עוברת אבל לצורך מצוה עוברת כגון לקראת חתן או לקראת כלה או לבית הכנסת להתפלל עם הצבור מותר לילך ולברך ברכת המזון כשיחזור ואפילו לא הניח מקצת חברים שאין להניח מצוה עוברת משום חשש שמא ישכח].
ובסימן קעח סעיף ז: אפילו שהה שם הרבה כל שלא שהה כדי שיתעכל המזון שבמעיו א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לאכול במקומו או במקום אחר אם לא הסיח דעתו בינתיים [מלאכול].
…העיקר כהאומרים שהיסח הדעת פוסל בתפלה כמו באכילה א"צ לחזור וליטול ידיו אחר התפלה שהרי משום תפלה עצמה אינו מסיח דעתו. [אך אם הפליג הרבה בדברים [או שהלך לדבר הרשות] צריך לחזור וליטול ידיו אף על פי שא"צ לברך המוציא מפני שמן הסתם הסיח דעתו משמירתן].
אבל ברכת המוציא א"צ לברך לדברי הכל אפילו הלך לבית הכנסת להתפלל ושהה שם הרבה כל שלא הסיח דעתו מלאכול עוד.
וראה שם בהרחבה: אם עמד והלך לדבר הרשות אפילו שהה שם הרבה כל שלא שהה כדי שיתעכל המזון שבמעיו א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לאכול במקומו או במקום אחר אם לא הסיח דעתו בינתיים אבל אם הסיח דעתו מלאכול עוד כיון שיש כאן היסח הדעת ושינוי מקום צריך לחזור ולברך המוציא מטעם שיתבאר בסי' קע"ט.
וגם צריך לחזור וליטול ידיו אפילו לא שהה כלל שכיון שהסיח דעתו מן האכילה מן הסתם לא נזהר בשמירת ידיו והסיח דעתו מהן.
ואפילו לא הסיח דעתו מלאכול אם הפליג הרבה בדברים צריך לחזור וליטול ידיו אף על פי שא"צ לברך המוציא מפני שמן הסתם הסיח דעתו משמירתן כמו שנתבאר בסי' קס"ד.
ויש מי שאומר שהוא הדין אם עמד להתפלל באמצע סעודתו צריך לחזור וליטול ידיו אחר התפלה כשחוזר לסעודתו משום חשש היסח הדעת בשעת התפלה אלא א"כ שמר ידיו (כמו שבליל פסח אף על פי שנטל ידיו בטיבול ראשון חוזר ונוטל לסעודה משום חשש היסח הדעת בשעת אמירת ההגדה כמ"ש בסימן תע"ה).
ולפי מה שנתבאר בסי' צ"ב שהעיקר כהאומרים שהיסח הדעת פוסל בתפלה כמו באכילה א"צ לחזור וליטול ידיו אחר התפלה שהרי משום תפלה עצמה אינו מסיח דעתו משא"כ באמירת ההגדה בליל פסח שאין היסח הדעת פוסל בה חוששים שמא הסיח דעתו.
אבל ברכת המוציא א"צ לברך לדברי הכל אפילו הלך לבית הכנסת להתפלל ושהה שם הרבה כל שלא הסיח דעתו מלאכול עוד ואין התפלה חשובה הפסק בסעודה אפילו היה מוכרח להפסיק ולהתפלל מפני שאין שהות עוד ביום להתפלל אח"כ ואף על פי שבשעת התפלה אי אפשר לו לאכול מאומה אינה חשובה הפסק משום זה.
ואינו דומה לברכת המזון שחשובה הפסק משום זה להצריך ברכה על כוס ברכת המזון הואיל ובשעת ברכת המזון אי אפשר לשתות לפי שברכת המזון הוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה משא"כ תפלה כמו שיתבאר בסי' קע"ט:
סעיף ח: ויש אומרים שדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם דינם כדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם לענין שינוי מקום בדיעבד שצריך לחזור ולברך אלא א"כ הניח מקצת חברים.
אבל לכתחלה אסור לעקור ממקומו בלא ברכה אחרונה (ואפילו לצורך מצוה עוברת) בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אלא א"כ הניח מקצת חברים ודעתו לחזור למקומו שאז אין זו עקירה.
ואפילו בדיעבד שלא הניח מקצת חברים ועקר ממקומו וחזר צריך לברך ברכה אחרונה תחלה ואח"כ ברכה ראשונה על מה שיאכל אח"כ שכיון ששינה מקומו הרי פסק סעודתו וזו סעודה אחרת היא וצריך לברך תחלה על סעודה הראשונה ואח"כ יתחיל סעודה השניה.
והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונה להקל בדברי סופרים.
ואף לסברא האחרונה אין שינוי מקום חשוב הפסק בסעודה אם חוזר למקומו אלא כששהה חוץ למקומו כגון שהלך לדבר עם חבירו והפליג בדברים או שהלך לבית הכנסת להתפלל או שהלך לאיזה עסק ושהה בו אבל אם לא שהה אפילו עשה איזה דבר מדברי הרשות בדרך עראי כגון שהוצרך לנקביו ונכנס לבית הכסא וכיוצא בזה (אינו חשוב הפסק בסעודה ואצ"ל אם דיבר עם חבירו ולא הפליג ואפילו הוא דבר הרשות).
(ואצ"ל אם יצא להביא דבר מצרכי הסעודה) (ולכן השמש המשמש בסעודה אף על פי שהולך ובא תמיד ממקום למקום אינו נחשב שינוי מקום לו לחזור ולברך בכל פעם שבא אף לפי סברא זו).
(והוא הדין לסברא הראשונה אין שינוי מקום חשוב הפסק בכל זה בסעודה אף אם עדיין לא אכל כזית שא"צ לברך כלל ברכה אחרונה והוא הדין בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם אם קבע עליהם והם דברים שקביעותם קביעות כמ"ש בסי' רי"ג מפני שאין הפסק עראי חשוב להפסיק סעודת קבע).
ואצ"ל מי שישן שינת עראי במקום סעודתו שאין חשוב הפסק בסעודה וחוזר ואוכל בלא ברכה לדברי הכל.
אבל שינת קבע הוא סילוק והיסח הדעת יותר מדאי וחשובה הפסק לדברי הכל אף על פי שישן במקום סעודתו.
אבל כל שניעור אף על פי שהפליג הרבה בדברים אחרים במקום סעודתו כל שלא הסיח דעתו מלאכול חוזר ואוכל בלא ברכה לדברי הכל ויש אומרים שאפילו הסיח דעתו כמו שנתבאר בסי' קע"ט:
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.