בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור לעלות מפטיר ליארצייט. ב) האם יש הבדל בין אינו יודע לקרוא היטב לבין אינו יודע את הטעמים. ג) האם יש הפרש בין אם הוא קורא את הברכות ונותן לאדם אחר לקרוא את ההפטרה, או שנותן לאדם אחר לקורא גם את הברכות.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפד סעיף ד, שילד קטן יכול לעלות למפטיר. וכתב הרמ"א שאם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר את ההפטרה, יכול אדם אחר לאומרה במקומו, אבל לכתחילה אסור לעשות כן.
וכמו למשל אם קרא מתחילה לילד קטן לעלות למפטיר, ואחר כך נמצא שאין יודע לומר ההפטרה, וכן אם קרא לאדם גדול ונמצא שאינו יודע לומר את ההפטרה, אזי יכול אדם אחר לומר ההפטרה וברכותיה, שאף שתקנו שהמפטיר יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה, מכל מקום בדיעבד יש לומר שגם בזה ישנו כבוד לתורה, מאחר וניכר הדבר שקראו בתורה בתחילה לשם מפטיר, שהרי הפסיק בקדיש מקודם עליית המפטיר. (משנה ברורה).
והביא בשם הפרי מגדים, שאם יכול על כל פנים לומר מלה במלה כשמקריאים לו את ההפטרה, אזי טוב יותר שהוא בעצמו שקרא בתורה לשם מפטיר – יאמר אחר כך ההפטרה יחד עם ברכותיה.
ואמנם לכתחילה אין לעלות למפטיר מי שלא ידע אחר כך לקרוא את ההפטרה גם כן. ובזמנינו שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה כמו ספר תורה, ואם כן הקורא בנביא הוא מוציא את כל הצבור כמו בקריאת ספר תורה, על כן אפילו לכתחילה מותר לקרות למפטיר אפילו מי שאינו יודע לקרות בנביא בעצמו, והוא יאמר את כל הברכות, והשליח ציבור יקרא את ההפטרה כמו שקורא בספר תורה ומוציא את הרבים ידי חובה, למרות שאדם אחר עלה וקרא את הברכות, וזאת מדין שומע כעונה, כמבואר בחיי אדם.
וכפי שכתבו בטור ובית יוסף בסימן קמא – לענין קריאת התורה, שבזמניהם היה כל עולה קורא לבדו, ולפי שאין הכל בקיאים בטעמי הקריאה, ואין הציבור יוצאים בקריאתו, לכן תקנו שיקרא שליח ציבור קבוע שהוא בקי בקריאה.
וכתבו הפוסקים, שגם במקומות שלא קוראים מתוך נביא על קלף, אלא מספר מודפס או מחומש, שהעולה אומר בקול והקהל מקשיב ואומר ענו בלחש, מכל מקום לא מקפידים שהעולה למפטיר בעצמו יקרא את ההפטרה בקול, אלא גם כאשר יכול לומר עם הבעל קורא בלחש מתוך הכתב, גם כן מספיק הדבר. כמבואר בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ט' סימן כב, מטעם שלא יבואו לידי ביוש או מחלוקת. ולכן יש להתיר אפילו אם קורא מתוך ספר מודפס בטעמי המקרא, כי לא כולם בקיאים בניגוני הטעמים.
ואמנם בעת הצורך ומשום כבוד הבריות, גם אדם שאינו יודע לקרוא כלל, או סומא, יכול לעלות לתורה ולמפטיר, כל שיכול לומר אחרי הבעל קורא, שהרי היום הבעל קורא – קורא מתוך הכתב, ועל כן לא מקפידים על העולה, משום ששומע כעונה. אך צריך על כל פנים שידע לומר אחר הבעל קורא מילה במילה, ובזה יכול לעלות לתורה, אף שלמעשה אין אומר אחר הבעל קורא אלא שותק ומקשיב. כמבואר במגן אברהם בסימן קלה סימן קטן ה'.
אלא שיש לימנע מכך במפטיר של ארבעת הפרשיות, ויש אומרים גם במפטיר של מוספים שהם חובת היום, כמו ראש חודש, וימים טובים, כמבואר בשערי אפרים שער א' סעיף כח.
העולה מהאמור: שכיום שישנו בעל קורא והאדם העולה אינו קורא בעצמו ממש לבדו, ואת ההפטרה קוראים מתוך חומש, יש להקל בזה בשעת הצורך כמו במקרה השאלה. שהוא יאמר את הברכות ואדם אחר יקרא את ההפטרה. (אמנם מאחר שמברך, יקרא עמו בשקט את ההפטרה כמו בעלייה לתורה).
