Ask The Rabbi

נושא: תפילה

הפטרה

אדם שעולה לקריאת מפטיר לקראת יארצייט על אביו כנהוג בכמה קהילות, אך אינו יודע לקרוא היטב את ההפטרה ומעוניין שהוא רק יאמר את הברכות ואדם אחר יקרא את ההפטרה, האם יש בכך בעיה?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור לעלות מפטיר ליארצייט. ב) האם יש הבדל בין אינו יודע לקרוא היטב לבין אינו יודע את הטעמים. ג) האם יש הפרש בין אם הוא קורא את הברכות ונותן לאדם אחר לקרוא את ההפטרה, או שנותן לאדם אחר לקורא גם את הברכות.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפד סעיף ד, שילד קטן יכול לעלות למפטיר. וכתב הרמ"א שאם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר את ההפטרה, יכול אדם אחר לאומרה במקומו, אבל לכתחילה אסור לעשות כן.
וכמו למשל אם קרא מתחילה לילד קטן לעלות למפטיר, ואחר כך נמצא שאין יודע לומר ההפטרה, וכן אם קרא לאדם גדול ונמצא שאינו יודע לומר את ההפטרה, אזי יכול אדם אחר לומר ההפטרה וברכותיה, שאף שתקנו שהמפטיר יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה, מכל מקום בדיעבד יש לומר שגם בזה ישנו כבוד לתורה, מאחר וניכר הדבר שקראו בתורה בתחילה לשם מפטיר, שהרי הפסיק בקדיש מקודם עליית המפטיר. (משנה ברורה).
והביא בשם הפרי מגדים, שאם יכול על כל פנים לומר מלה במלה כשמקריאים לו את ההפטרה, אזי טוב יותר שהוא בעצמו שקרא בתורה לשם מפטיר - יאמר אחר כך ההפטרה יחד עם ברכותיה.
ואמנם לכתחילה אין לעלות למפטיר מי שלא ידע אחר כך לקרוא את ההפטרה גם כן. ובזמנינו שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה כמו ספר תורה, ואם כן הקורא בנביא הוא מוציא את כל הצבור כמו בקריאת ספר תורה, על כן אפילו לכתחילה מותר לקרות למפטיר אפילו מי שאינו יודע לקרות בנביא בעצמו, והוא יאמר את כל הברכות, והשליח ציבור יקרא את ההפטרה כמו שקורא בספר תורה ומוציא את הרבים ידי חובה, למרות שאדם אחר עלה וקרא את הברכות, וזאת מדין שומע כעונה, כמבואר בחיי אדם.
וכפי שכתבו בטור ובית יוסף בסימן קמא - לענין קריאת התורה, שבזמניהם היה כל עולה קורא לבדו, ולפי שאין הכל בקיאים בטעמי הקריאה, ואין הציבור יוצאים בקריאתו, לכן תקנו שיקרא שליח ציבור קבוע שהוא בקי בקריאה.
וכתבו הפוסקים, שגם במקומות שלא קוראים מתוך נביא על קלף, אלא מספר מודפס או מחומש, שהעולה אומר בקול והקהל מקשיב ואומר ענו בלחש, מכל מקום לא מקפידים שהעולה למפטיר בעצמו יקרא את ההפטרה בקול, אלא גם כאשר יכול לומר עם הבעל קורא בלחש מתוך הכתב, גם כן מספיק הדבר. כמבואר בשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ט' סימן כב, מטעם שלא יבואו לידי ביוש או מחלוקת. ולכן יש להתיר אפילו אם קורא מתוך ספר מודפס בטעמי המקרא, כי לא כולם בקיאים בניגוני הטעמים.
ואמנם בעת הצורך ומשום כבוד הבריות, גם אדם שאינו יודע לקרוא כלל, או סומא, יכול לעלות לתורה ולמפטיר, כל שיכול לומר אחרי הבעל קורא, שהרי היום הבעל קורא - קורא מתוך הכתב, ועל כן לא מקפידים על העולה, משום ששומע כעונה. אך צריך על כל פנים שידע לומר אחר הבעל קורא מילה במילה, ובזה יכול לעלות לתורה, אף שלמעשה אין אומר אחר הבעל קורא אלא שותק ומקשיב. כמבואר במגן אברהם בסימן קלה סימן קטן ה'.
אלא שיש לימנע מכך במפטיר של ארבעת הפרשיות, ויש אומרים גם במפטיר של מוספים שהם חובת היום, כמו ראש חודש, וימים טובים, כמבואר בשערי אפרים שער א' סעיף כח.
העולה מהאמור: שכיום שישנו בעל קורא והאדם העולה אינו קורא בעצמו ממש לבדו, ואת ההפטרה קוראים מתוך חומש, יש להקל בזה בשעת הצורך כמו במקרה השאלה. שהוא יאמר את הברכות ואדם אחר יקרא את ההפטרה. (אמנם מאחר שמברך, יקרא עמו בשקט את ההפטרה כמו בעלייה לתורה).

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].