הרבה מהקשיים והמשברים שבאים על האדם בחייו מקורם בקריאה לא נכונה של המאורעות שעוברים עליו והבנה משובשת של משמעותם. על פי רוב האדם חווה אותם ומפרש אותם מתוך התחושות האישיות שלו. כיוון שלא תמיד התחושות האלה מדויקות ומכוונות לאמת, "הבנת הנקרא" של רבים מהאנשים שגויה: הם אינם קוראים נכון את המציאות, ועסוקים בפרשנות אישית, שלא פעם היא מעוותת.
להבנת המשמעות של קריאה כזאת שמובילה להבנה מעוותת נוכל להסתייע בדימוי: אדם קורא קריאת שמע ומשמיע לאוזניו את המילים "וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים יא, טז). אם הוא מנתק אותן מהקשרן הוא עלול חלילה להסיק שהוא מצווה לעבוד עבודה זרה.
גם בחיים קורה שאדם מפרש אירועים וחוויות בדרך מעוותת ומסיק מסקנות שגויות לחלוטין.
הסיבה העיקרית לעיוות הזה היא ההתגברות של המקום הרגשי, הסובייקטיבי. המקום הרגשי מטבעו נוטה לטשטש את האמת ואפילו להסתירהּ, וכשהוא מתגבר – על אחת כמה וכמה. דוגמה לטשטוש כזה אפשר לראות במצבי כעס: אדם כועס על מישהו, ובעודו כועס הוא לא מצליח להבחין במעלות הקיימות באותו אדם וכן אין הוא מסוגל להבין שלסיפור או למקרה יש צד נוסף מלבד הצד שנתפס בראייתו.
כשהאדם לא קורא נכון את מה שעובר עליו, הוא מסתבך במחשבות שלו, והן מביאות אותו לטעויות רגשיות והתנהגותיות. אומנם הטעויות האלה טבעיות, ומלבד זאת הרי לא את הכול אפשר להבין. ועם זאת מוטלת עלינו המשימה להתאמץ ככל יכולתנו להסתכל על חיינו מבעד ל"משקפיים" הנכונים, שהם המבט של התורה והחסידות. התבוננות זו היא חלק חשוב מהעבודה של "פקיחת העיניים" שהרבי תובע מאיתנו ערב הגאולה.
מתוך לימוד החסידות אנו מבינים שכאשר אנו ניצבים לפני קושי מסוים, אין פירוש הדבר שהקב"ה "לא סובל" אותנו או רוצה "להרע" לנו חלילה, אלא זהו סוג של ניסיון ואתגר בשבילנו ולטובתנו: "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת…" (דברים יג, ד). מהניסיון הזה נוכל להתפתח וללמוד.
הרושם מהמאורעות תלוי באדם עצמו
ראיית המציאות ומאורעות החיים באופן נכון היא אחד מהמסרים המרכזיים של תורת החסידות המאירה את חיינו.
בהקשר זה כדאי לצטט את אחד ממכתביו של הרבי (האיגרת בשלמותה מופיעה באגרות קודש כרך ד' איגרת תתקפח):
"…רואים אנו במוחש, אשר במידה ידועה ורבה תלוי הרושם ממאורעות חיי האדם בהאדם עצמו באיזה חריפות הוא מקבלם ועונה עליהם. ומי לנו גדול כרמב"ם אשר חייו החיצוניים היו מלאים צרות והרפתקאות יסורים ואסונות ר"ל יוצאים מן גדר הרגיל, ובכל זאת השקפתו על החיים, כפי שמבואר בספריו מורה נבוכים, היתה טובה ביותר, אפטימיסטיש בלע"ז. ולאידך גיסא ראינו כמה וכמה אנשים שבחייהם החיצוניים לכאורה מוצלחים הם, ובכל זאת רק לעתים רחוקות ביותר נראה בהם איזה שביעת רצון.
…בודאי נותנת תורת החסידות היכולת למצוא בהם (במאורעות), גם בשכל האנושי, איזה צד של שמחה ועל כל פנים של תיקון על ענינים שבעבר. ובמילא הי' זה צריך למעט במדה גדולה את ההתרגשות והמרירות ואין צריך לומר העצבות הבאים על ידי המאורעות…"
לקרוא את הסיפור נכון
כשם שקריאה של ספר עשויה להיות קריאה שטחית ורדודה או קריאה עמוקה המביאה להבנת המסר העמוק הטמון בו, כך בקריאת סיפור חיינו אנו צריכים להשתדל להבין את ה"מסר" האמיתי והעמוק שהסופר, הקב"ה, מעביר לנו במאורעות החיים.
ראייה נכונה עשויה לבוא לידי ביטוי ביחס של האדם לטעויותיו בעבר.
הקב"ה נותן לנו בחסדו בחירה חופשית בדברים מסוימים, וייתכן שנטעה בבחירתנו. ואולם חשוב לדעת שגם אם נכשלנו וטעינו טעות חמורה שיש לה השפעה על חיינו, התיקון לטעות לא יבוא מתוך שנייסר את עצמנו ברגשות אשמה (ונסתפק בכך). עלינו לעשות מעשה: להרכיב את ה"משקפיים" הנכונים ולהתבונן בדברים מחדש מבעד ל"עדשותיהם", להבין את הטעות ואת מקורהּ ולחפש דרך לתקן אותה ולעשות עליה תשובה.
תשובה היא היכולת לקחת טעות מהעבר ולתקן אותה. אין שום חשיבות למשך הזמן שעבר מאז הטעות וגם לא להשלכות שהיו לה. גם ביום האחרון של האדם, כדברי הרמב"ם, האדם יכול וצריך לעשות תשובה.
זה המבט הנכון על הטעויות שעשינו. הקב"ה נתן לנו את כוח הבחירה החופשית, שהאפשרות לטעות גלומה בו, כדי שעל ידי זה נבוא לתשובה, וממילא לעלייה גדולה יותר בעקבותיה. כך בהתבוננות על העבר וכך בהתמודדות באירועים שאנו חווים בהווה.
הבטחה להתבטלות הדינים
מהאמור נמצא שה'עבודה' של ספירת העומר לספור את הימים, נכללת ביעד של התקופה המיוחדת הזאת – לספר ולקרוא את הימים והמאורעות שבהם בצורה נכונה.
ניתן להוסיף על כך שאין מדובר רק בדרך לחוות את המציאות בצורה אמיתית ומדויקת יותר: חשיבה זו בכוחה להשפיע על המציאות ולשנותה – להיות טובה יותר בטוב הנראה והנגלה.
וכפי שמסיים הרבי במכתב הנ"ל:
"וכבר הובטחנו בספרי רז"ל ובאגרת הקודש (בתניא) סימן כ"ב, 'ואז גם הוי' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נצח סלה ועד…
…ולא באתי בזה אלא להורות לו באיזה מעניני תורתנו אשר יוכלו להקל עליו את עול המשא ולהרגיע את רוחו, על כל פנים במקצת, עד אשר יקויים בו הבטחה האמורה באגרת הקודש הנ"ל אשר ה' הטוב יתן הטוב ויאר פניו אליו בכל המצטרך לו'".
'עבודה' זו בוודאי תביא את האדם לגאולה פרטית, והגאולות הפרטיות של כולם תצטרפנה לכדי גאולה כללית, תכף ומיד ממש.
