הגמרא במסכת חגיגה (ט"ז ע"א) מביאה בשם ריש לקיש: "דרש רבי יהודה נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות (מתעוור ר"ל), ואחד מהם הוא "המסתכל בקשת, דכתיב – כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה'".
וביאר המהרש"א, שהקשת דומה לשכינה, וכמו שבשכינה כתיב "כי לא יראני האדם וחי" כך המסתכל בדומה לשכינה (הקשת) עיניו כהות ר"ל ועיוור חשוב כמת.
אמנם יש ביאור של הרי"ד סולובייצ'יק שאין הכוונה שעיניו כהות ממש דהיינו שמתעוור ר"ל אלא ביאורו הוא שמי שאינו מבחין בכבוד ה' שבקשת א"כ כבר עתה נחשב הוא כעיור ר"ל שאינו יכול להבחין בין דבר לדבר. אך אין הכוונה שנעשה עיור ממש ח"ו.
אמנם להלכה לא נפסק כן וכפי שנראה להלן.
בשו"ע (אורח חיים סימן רכ"ט ס"א) פסק: "הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר". והביא במ"א (ב', בד"ה עיניו כהות) מהשל"ה הטעם משום "עיניו כהות".
ובכף החיים (שם ה' בד"ה ואסור להסתכל) הביא מתשובות הרא"ש שמותר להסתכל בה מעט בשביל לברך, ובלשונו: " והמסתכל בו ביותר עיניו כהות. חגיגה ט"ז ע"א. עו"ת אות א' מ"א סק"ב. אבל לראות בו מעט בשעת הברכה מותר. וכ"כ הרא"ש בתשו' עו"ת שם".
ובמשנה ברורה (שם א') הביא בשם ה"חיי-אדם" שאין לומר לחבירו שיש קשת משום מוציא דיבה.
לפ"ז מובן שאין להסתכל סתם בקשת ללא מטרת מצוה (ברכתה), ואם כן הוא הדין גם לגבי צילום הקשת שאין מותר הדבר סתם כך ללא צורך אלא רק עבור הברכה.
ובספר המנהגים חב"ד הביא שמנהגנו לברך על הקשת ולא כיש מפקפקים בזה (ומציין ליום יום עמוד ק').
וכוונתו לכאורה למובא בכף החיים: "ולפי דעת הגאון מהר"י ז"ל בי"ד דיש תרי גווני קשת א"כ צריך לברך בלי שו"מ דאין אתנו יודע מיהו אין דבריו הנז' האמורים בדרך דרש כדאי לעקור מנהג ישראל לברך בשו"מ ובפרט כי כל גדולי הפו' סתמו מלייהו בזה מיהו הרוצה להתחסד ולברך בלי שו"מ ויהרהר שו"מ בלבו אין מזניחין אותו. בן א"ח פ' עקב אות י"ז".
בענין זה ראוי לציין את המובא בפוסקים האם ניתן לברך על קשת חצויה או שחובה לראות את הקשת השלימה ורק אז ניתן לברך.
דהנה במשנה ברורה כתב: הרואה קשת – לא נתבאר אם בעינן דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די".
ובספר "חזון עובדיה" הביא דעת ספר-הברית שרק הרואה קשת בשלימותה יברך ברכת הקשת, אך אם רואה אותה רק חלקית אז "ספק ברכות להקל" ולא יברך בשם ומלכות. אמנם הביא גם דעת המקילים לברך בשם ומלכות גם על ראיה חלקית של הקשת.
בנוגע לזמן הברכה האם ניתן לברכה כמה פעמים בחודש כתב במשנה ברורה: "אומר וכו' – ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ"ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי"ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע"ת בשם ברכ"י]". עכ"ל.
כלומר, בשאר הדברים שמברכים על הראיה (כגון הרואה את הים הגדול וכדומה) ניתן לברך רק משלושים יום לשלושים יום, אך פה ניתן לברך כמה פעמים במקרה שהעננים התפזרו וחזרו אז הקשת הינה קשת אחרת ולכן ניתן לברך עליה שוב.
לסיום הדברים נאמר שעל אף שהקשת מסמלת דין אך טמון גם מסר חיובי שהקב"ה נשבע לנח שלא יביא עוד את מי המבול והקב"ה מעורר את רחמיו על עם ישראל.
הרבי הרש"ב מבאר שהקשת מסמלת את עבודת הבירורים של יהודי. המבול הכניע את הקליפות הטמאות והותיר את קליפת נוגה המורכבת מטוב ורע. העננים מסמלים את הגוף המאפיל ומסתיר על אור ה' והשמש מסמלת כמובן את אור ה' בעצמו. התנוצצות הקשת בענן מסמלת את עבודת וזיכוך העולם והגוף ע"מ שאור ה' יבקע את המסך ויחדור לעולם עדי התגלות ה' לעין כל בגאולה השלימה בעז"ה.
