אדם שהוא ימני, וידו השמאלית קטועה ר"ל – מעט למעלה מכף ידו, אך שאר אורך 'קנה ידו' והזרוע שלמים. האם יניח על יד ימין השלימה לגמרי, או על מה שנשאר מידו הקטועה?
אדם שהוא ימני, וידו השמאלית קטועה ר"ל – מעט למעלה מכף ידו, אך שאר אורך 'קנה ידו' והזרוע שלמים. האם יניח על יד ימין השלימה לגמרי, או על מה שנשאר מידו הקטועה?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף א: מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך (דברים ו, ו). הגה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי (סמ"ק). ( גידם שאין לו יד רק זרוע, יניח בלא ברכה) (תוספות פרק הקומץ כתבו דגידם חייב ובא"ז כתב דפטור).
משנה ברורה סימן כז: (ו) בלי ברכה – עיין בביאור הלכה. ואם אין לו יד שמאל כלל או אפילו קצה הזרוע שלמעלה ממקום הקיבורת נשאר ומקום הקיבורת אין לו כלל פטור מלהניח הש"י אף בימין ויש מחמירין בזה. וכ"ז שנעשה גידם בשמאל דהוא מקום הנחת התפילין אבל אם נעשה גידם בימין אפילו נקטע לו כל היד חייב בתפילין ויבקש לאחרים שיניחוהו עליו:
ביאור הלכה סימן כז סעיף ו * ואיטר יד ימינו – עיין מ"ב במש"כ ואפילו נעשה וכו' כן כתב המג"א סק"ט בשם המרדכי ואף דסיים שם דיש חולקין ע"ז מ"מ מוכח בסוף סק"י להמעיין בו דלדינא הסכים כהדרכי משה וכן פסק הדה"ח. ומה שכתבתי וכ"ש אם מן השמים וכו' כן כתב הדגול מרבבה דבזה כו"ע מודים דנעשה איטר ופשוט דלסברתו ה"ה אם נקטע כף ידו הימנית נעשה בזה איטר וכמו שכתבתי בפנים וראיתי בפמ"ג בסימן תרנ"א שמסתפק בזה ומשמע דלא ברירא ליה סברת הדגמ"ר ומ"מ פשוט דנוכל לסמוך בזה על הדגמ"ר אחרי דאפילו באיטר שנעשה ע"י שהרגיל עצמו ג"כ פסק הד"מ דדינו כאיטר. ודע דלפי מה שכתבנו למעלה בנקטע שמאלו ולא נשאר לו כ"א הקיבורת דמעיקר הדין חייב להניח עליה תפילין ה"ה בנקטע יד ימינו ולא נשאר לו כ"א הקיבורת חייב להניח עתה עליה תפילין דעתה אחר שהרגיל עצמו לעשות בשמאל הימין נעשה שמאל:
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן כז סעיף ג: מי שנקטעה ידו השמאלית למעלה מן הקיבורת אין צריך להניח תפילין בימינו אבל אם נקטעה למטה מן הקיבורת יש אומרים דחייב להניח תפילין של יד על הקיבורת (של שמאל) (והמ"א פסק של ימינו).
ויש אומרים כיון שאמרה תורה על ידך למעלה מן היד דהיינו קיבורת וזה אין לו יד לכן הוא פטור מן התפילין של יד.
ולענין הלכה יש להחמיר בדברי תורה ולכן יניח בלא ברכה:
שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן יז: ב (ו) בזה אבוא אל התורה שבעל פה, והיינו להקושיא והסתירה שמצא כבו' בחכמת עיונו במשנ"ב ה' תפילין סימן כ"ז, והראה באצבע שהמשנ"ב סותר את עצמו בין מ"ש בסק"ו לבין מ"ש בס"ק כ"ב.
והנה מודה אני כי בעייני כעת שוב בזה בהיותי בביתי בע"ה נוכחתי לדעת שהתימא היא יותר חזקה ובולטת ממה שחשבתי מראש ופלפלנו בכה וכה.
ובחיפושי מצאתי בספר שו"ת ארץ צבי (פראמער) סי' ח' בקטע הראשון שמפרש ג"כ בפשטות שכוונת המשנ"ב בסק"ו הוא שבגידם בימינו לכו"ע מניח בשמאל דידיה, ומתפלא על כן על המ"ב על ציינו בשעה"צ המקור לזה מאחרונים, כי לא ידע על איזה אחרונים כוונתו [ולהלן בדבריו סותר הארץ צבי גם מ"ש עוד בשעה"צ שכן משמע גם מרש"י במנחות, וכותב, שלדעתו אין כל ראי' משם ע"ש, אך לפלא על הא"צ שלא הזכיר גם מהסתירה שהמשנ"ב סותר גם א"ע ממ"ש להלן בס"ק כ"ב, כפי שכבו' שואל בצדק, וזהו למרות שהארץ צבי להלן בדבריו מביא את הדגמ"ר אשר המשנ"ב בס"ק כ"ב ובביאו"ה בונה את פסקו שם על דבריו יעו"ש].
(ז) וכבר עלה בדעתי לפרש דברי המשנ"ב ולומר שגם בסק"ו ג"כ כוונתו במ"ש שיניחוהו עליו, דהיינו שיניחווהו /שיניחוהו/ על יד ימין, וז"ש שיבקש מאחרים שיניחוהו הוא מפני שהוא בעצמו יקשה לו בדרך כלל ביד שמאל דידיה לעשות זאת בגלל דיד כהה היא,
אלא דפירוש זה נראה לכאורה כדחוק להעמיס כן בכוונת דבריו.
(ח) לכן נראה לי לפרש וליישב דברי המשנ"ב בכזאת, והוא, דז"ש בסק"ו שיבקש מאחרים שיניחוהו מוסב זה רק על סיפא דדבריו ולא על הרישא, והיינו רק עמ"ש אפי' נקטע לו כל היד, ולא גם על הרישא בנעשה גידם בימין ולא על כל היד, כי בכה"ג דרישא שפיר מניח על יד ימין על מקום הקיבורת שנשאר לו, ובדומה למה שפסק בדיוק בס"ק כ"ב בביאו"ה, וזה שסתם המשנ"ב את דבריו בכאן בסק"ו הוא מפני שבכאן בסק"ו כל מה שבא לאשמיענו הוא זה דבנעשה גידם בימין דינו שונה מהיכא שנעשה גידם בשמאל, דבשמאל יש מחלוקת הפוסקים אם בכלל מחויב אז להניח את השל יד, כפי שמביא המשנ"ב לפני זה בדבריו, ואלו בנעשה גידם בימין כו"ע מודים שחייב גם בשל יד, אבל באיזה יד צריך להניח לזה לא נחית לפרש בכאן וסמך א"ע על מה שיבאר מזה לאחר מיכן בס"ק כ"ב באשר שם מקומו כי בשו"ע /או"ח סי' כ"ז/ בסעי' ו' שם הוא שהמדובר בדינא דאיטר יד ימינו ובהיכא שתש כח ימין ולכן ביאר שם באר היטב שצריך להניח על יד ימין הרצוצה, וכן באם נקטע לו כף היד הימנית, ובהסתמך עמ"ש בבאו"ה שם שכך יוצא עפ"י הדגול מרבבה דבנקטע יד ימינו ולא נשאר לו כי אם הקיבורת חייב להניח עתה עליה תפילין כי הימין נעשה שמאל, וזה נכון בביאור כוונת המשנ"ב.
(ט) ולבסוף לא אמנע מלהזכיר גם זאת, כי ביסודה של זאת ההלכה בנעשה גידם בימין ונשאר לו זרוע, איך שיש לפסוק בזה למעשה, ישנה מבוכה גדולה בזה בין הפוסקים יעוין בפרמ"ג או"ח סי' תרנ"א בא"א סק"י, בספר פתחי עולם על או"ח סי' כ"ז סק"ד, בשו"ת עולת יצחק (ציוני) סי' א' ושו"ת ארץ צבי שם סימנים ח' ט', ועוד, יעו"ש.
ובספר חיי עולם (טויבש) על או"ח סי' כ"ז סק"ג מורה להלכה בלי פקפוק (ולא כאחרים המפקפקים ומהססים) דבגידם ביד ימין ויש לו זרוע מניח בימין כי הוי אז יד ימינו יד כהה, ואף דיש לו יד שמאל שהא כהה דעלמא אזלינן בתר דידיה כמו באיטר עיין שם, והוה מזה סייעתא נוספת להכרעת המשנ"ב בזה בס"ק כ"ב וביאור הלכה שם וכנ"ל ואכמ"ל יותר.
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.