אדם המניח תפילין לאדם זקן מאוד שאין ביכולתו להניח לבד, וזקוק לסיוע, האם מותר לו להניח לו, ושהזקן יברך בעצמו על ההנחה?
אדם המניח תפילין לאדם זקן מאוד שאין ביכולתו להניח לבד, וזקוק לסיוע, האם מותר לו להניח לו, ושהזקן יברך בעצמו על ההנחה?
ראה אג"ק חכ"ט עמ' צג. המציין לתלמוד בבלי מסכת מכות דף כ עמוד ב: והמקיף פאת ראשו וכו'. ת"ר: פאת ראשו – סוף ראשו, ואיזהו סוף ראשו? זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו. תני תנא קמיה דרב חסדא: אחד המקיף ואחד הניקף לוקה. אמר ליה: מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי? דאמר לך: מני? רבי יהודה היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. רבא אומר: במקיף לעצמו ודברי הכל. רב אשי אומר: במסייע ודברי הכל.
רש"י מסכת מכות דף כ עמוד ב: מסייע – מזמין השערות למקיף.
וכן משמע סתימת לשון המשנה ברורה סימן כז ס"ק ו: בלי ברכה – עיין בביאור הלכה. ואם אין לו יד שמאל כלל או אפילו קצה הזרוע שלמעלה ממקום הקיבורת נשאר ומקום הקיבורת אין לו כלל פטור מלהניח הש"י אף בימין ויש מחמירין בזה. וכ"ז שנעשה גידם בשמאל דהוא מקום הנחת התפילין אבל אם נעשה גידם בימין אפילו נקטע לו כל היד חייב בתפילין ויבקש לאחרים שיניחוהו עליו:
שולחן ערוך הרב אורח חיים קונטרס אחרון סימן רסג הערה ג: ולא דמי לכסהו הרוח שאינו מברך, דהתם נגמרה המצוה ע"י הרוח, אבל הכא עיקר המצוה נעשית בהנאת הישראל. ודמי ממש לנכרי הנותן לידים שהישראל מברך, דאל"כ לא היו מתירין לכתחלה עיין סי' קנ"ט סי"א, והטעם משום שהמצוה נעשית בגוף הישראל, וה"נ כן הוא לפי פירש"י ור"ן. ואף לפירוש ר"י י"ל כן. אלא די"ל דשאני התם שהישראל פושט ידיו, אף על פי שמסייע אין בו ממש עיין סי' שכ"ח ס"ג, אפשר דלענין ברכה מהני אפילו סיוע בעלמא. הילכך אין לסמוך על זה אלא בדיעבד, ומסתברא לברך אז על הדלקת הנר, עיין סי' ח' בדרכי משה ודו"ק:
וראה עוד מעניין זה בשו"ת שבט הלוי חלק א סימן ח: דלא מבעי' אם נאמר דהקשירה של הדוק אינה חלק מן המצוה כלל ולא מזה משתעי קרא ודאי דאפשר להדק לכתחילה ע"י אינו מצווה, אלא אף דאי נימא דקשירה דקרא הוא ההדוק בשעת הנחה כפשטות הש"ס והראשונים, וכן נראה דעת הרמב"ם בהלכות תפילין, מ"מ י"ל דהוא רק הכשר בעלמא ואפשר על ידי אשה כמ"ש הערך ש"י. אמנם היות כי לשון הרמב"ם משמע דזה כמו גוף המצוה מדכפל כ"פ להניח תפילין על הראש ולקשור תפילין על היד, וגם מצאתי בלשון מרן הח"ס סימן ר"א כתב בתוך דבריו שנקשור תפילין בזרועינו הנה הקשירה נוכל לעשות ע"י שליח שיקשור לו תפילין על זרועו כאילו אני קשרתיה אבל להניח על זרועו וכו' עכ"ל, ומדמה לה התם לדברים דבעי שליחות גמור, כמו שחיטת קדשים ומילה וכו', הרי דפשיטא ליה דקשירה דקרא קשירת ההדוק (דלא כמהרי"ט), וגם היא מצוה ומעשה גמורה דבעי שליחות.
תשובות והנהגות כרך ב סימן כה: ולפי זה למעשה בחולה יכול לקשור עבורו איש אחר גם בשל יד כשלוחו, ועל ידי אשה גם לשיטת ר"ת שאשה לא תקשור, אולי רק החלק דמעשה הקשירה לא קיים, שיש מצוה במעשה הקשירה בשל יד אבל י"ל שאכתי יש מצוה מה שמונחין בזרועו וזה מתקיים גם בנעשה הקשירה ע"י אשה וצ"ע בזה, ולפי זה להמצוה בשל יד במעשה הקשירה לר"ת אפשר שלא מועיל כשאשה קושרת שלא שייכת להמצוה, וכמו שבהג"מ מצדד כן, אבל להלכה לא קי"ל כר"ת דיחידאה היא (וכמ"ש בביה"ל ר"ס י"ד), ולכן בחולה כשאין עצה יש להקל לקשור ע"י אשתו, ואם ממשמש להזיזם למקומם בודאי מועיל, אבל לכתחילה נראה שטוב לדקדק שאשה לא תקשור לו תפילין של יד.
ולענין ברכה כשאחר מניח לו נראה שנשאר הנוסח להניח, וכעין זה במחבר א"ח סימן ח. (ס"ק ו') ולהלן ס"ס קנ"ט דלא משנין הנוסח ע"ש, וכ"ש כאן נראה שיברך בשל יד להניח ולא ישנה.
יוצא מדברינו שאם אינו יכול לקשור בעצמו תפילין של יד איש אחר יכול לקשור עבורו, וראוי לא לבקש אשה לקשור לו אם אפשר באיש, אבל כשאין ברירה מועיל באשה שלעיקר המצוה ודאי מועיל, ורק לענף דקשירה אולי צריך איש, ובאי אפשר מוקמינן כדינו, ולהלכה לא קיי"ל כר"ת, וכמ"ש, או אם ממשמש בודאי מועיל לכ"ע.
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.