הנחה על הפלטה עם שעון שבת

אותו?
בשו"ת מנחת יצחק, מביא דיון שלם בנוגע לשאלתך, ולהלן יובאו עיקרי הדברים (הדברים מובאים בחלק ד סימן כו)
בתחילה מציג הוא את השאלה שנשאלה בבית מדרשו, בנדון ליתן אוכל מבושל בע"ש על כירה אלקטרי /חשמלית/ שיתחמם בשבת ע"י הזרם שיגיע בשבת. נשאלתי מאת הרה"ג מהור"ז ראפופורט שליט"א הרב דביכה"נ קרומפסל דפה, ועוד מהרבה שואלים, אם מותר ליתן אוכל מבושל על גבי כירה אלקטרי בערב שבת, כשהיא מחוברת לשעון שיחבר ויפסיק את הזרם בשבת.
ולזה הוא עונה, שהנה ראיתי מזה הרבה בספרי גדולי המחברים שבזמננו, אבל כמדומה לי שלא כוונו את המטרה למצוא הדרך הסלולה בש"ס ופוסקים ישר לשאלה זו, ולענ"ד המקור נפתח לנדוננו, היא, בש"ס (שבת ל"ח ע"א – ע"ב), אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין מחזירין אפי' בשבת, ופי' רש"י ליום המחרת וכו', והתוס' שם (ל"ו ע"ב ד"ה וב"ה) פירשו, דעיקר פלוגתייהו הוי בע"ש (מש"ה איצטריך לומר דמחזירין אפילו בשבת) דמשעה שלא הי' יכול להרתיחו מבעוד יום, אסור להחזיר, ועוד אומר ר"י דמצינו למימר דבע"ש נמי אסור להחזיר, אפילו רותח, משעה שאם הי' קר לא הי' יכול להרתיח מבעוד יום עיין שם, וכ"כ הרא"ש שם, וכתב עוד בזה"ל,
ונראה לי הא דאסור מבעוד יום להחזיר לב"ש, אף בגרופה וקטומה, (ומב"ש נשמע לב"ה באינה גרופה וכ"מ ברמזים, קרבן נתנאל), היינו מבעוד יום דומיא דמשחשיכה, דכמו משחשיכה, דהיינו אחר שנתבשלה נתנה בכירה להשהותה שם, כן נמי מבעוד יום, דאסור להחזיר, דהיינו אחר שנגמר בשולה, ומניחה עומדת על הכירה עד לערב להחזיק חומה…
ובזה נבוא לנד"ד, דהנה בנוגע לעשות כן בשבת, להעמיד על כירה חשמלית בשבת, – שהוכן מע"ש לבוא בשעה פלונית, – קודם שהגיע הזרם, בודאי אסור, וכמ"ש בחזון איש (ה' שבת סי' ל"ז אות כ"א), דאסור אפילו בתבשיל שבשל כל צרכו, ואפילו הוא חם, וכדין איסור חזרה, דחשוב כמשהה בשבת, ואפילו, אם בתנור שמסיק הנכרי לא חשוב משהה, התם מחוסר מעשה של בעל בחירה, אבל הכא דסוף חום לבוא מעצמו, נראה דחשוב משהה עיין שם, וכ"כ שם (סי' ל"ח אות ב'), ואף היתר גרופה ליכא בשבת עיין שם, – ולכאורה הי' אפשר לומר דכ"ז בנתבשל כל צרכו, ורותח, דאל"כ יש ג"כ משום בשול, אבל החז"א שם חידש, דאין בזה אלא משום גרמא, דאסור רק במקום דליכא הפסד, – ועוד נראה מדבריו שם, דאם מעמיד מע"ש, היכא דאין כאן משום חתוי, כגון בסגור שרי עיין שם, – ובזה אנו דנין כדלהלן…
והנה המהר"ם שיק שם, הביא מהאופה והמבשל, אעפ"י דהאפי' והבישול נגמר אחר שעה, אפי"ה חשוב מעשה דידי', כאילו מניח שם הפת והקדירה, וחוזר ומניח, מיהו זה דוקא במעשה הנמשך, שמיד בשעת הנחה, הי' שם אש, דהיינו שהתחיל הפעולה מיד, אבל אם לא הי' שם דבר העושה הפעולה האסורה, אלא שסופו לבוא, תלי' בב' תי' שבתוס' (סנהדרין ע"ז ד"ה סוף חמה), ושוב מצדד לומר, דבנד"ד לכ"ע פטור מה"ת, מטעם שכתבו התוס' שם, בהשיך הנחש, דהארס אינו בעולם, וה"ה הכא נמי, השלהבת עדיין אינו בעולם עיין שם, – אבל בתשו' ריב"א שם, חולק ע"ז, דדוקא התם, לחייבו מיתה, דאינו אלא משום חציו, וכשאינו בעולם, ל"ה חציו, רק גורם, משא"כ בשבת דגם גורם חייב בהבערה עיין שם, וכוונתו לפי מה שכתב שם מקודם, בישוב קושי' המהר"ם שיק שם, מכיבוי לצידה, דלאו בכל מלאכות, מחייבינן על גרמתו, אם נעשית מחשבתו, רק באותן מלאכות שעיקרן כך היתה, כגון זורה, ושאר מלאכות הדומה לזורה, וגם מלאכת הבערה מכללן, והביא ראיות לזה, ועי' בספרי (ח"ב) שם מזה, וע"כ לשיטתו שפיר כתב, דבהבערה גורם חייב וכנ"ל.
תבנא לדינא דלהלכה למעשה, אין להתיר לעשות כן אפילו מע"ש, אפילו בגרוף וקטום, ואפילו ביבש, ועוד שייך בזה משום זילותא דשבת, וחשש מכשולים, במקום שאינם בני תורה, וכמו שכתב בתשו' זקן אהרן (ח"א סי' ט"ו ט"ז), אמנם במקום צורך גדול באקראי או לצורך מצוה (וכעובדא דמופלגי תורה, שהביא בספר מתא דירושלים על הירושלמי (שבת פ"א ה"ה), ולענין שעיר של יוהכ"פ, שכתב בתשו' הלכות קטנות (ח"א סי' קפ"ט) עיין שם) ובאקראי, אפשר לצדד להתיר בנתבשל לגמרי, וגרוף וקטום, ורק בשאלת והוראת חכם בעל הוראה מובהק, לסדר באופן שלא יהי' שום חשש ומכשול כנלענ"ד.
והיוצא מכל זה, לעניין הלכה למעשה, שהעיקר למעשה מדברי האחרונים הוא, שאין להתיר לעשות זאת, אף שעושה כן מערב שבת על פלטה (הנחשבת 'גרופה וקטומה'), ואפילו במאכל שאין בו משום בישול, וזאת משום חששות שונים שיכולים להיווצר על ידי היתר זה אצל כלל האנשים שאינם בקיאים דיים בפרטי דיני בישול, ויכולים להורות מכך היתר לדברים אחרים שיש בהם איסור בישול. ומה גם שיש לחשוש בהיתר מעין זה לזלזול שבת קודש.